אמת היסטורית – מסורת

אמת היסטורית

מתוך הספר יהדות חלב בראי הדורות בהוצאת המרכז למורשת ארם צובא -1993

מסורת, הכרוכה בבית הכנסת הקדמון, מספרת, שהוא נבנה בימי בית שני. האמת ההיסטורית היא, שהחלק המערבי הקדום של בית הכנסת נבנה בצורה של בסיליקה תלת־סטווית בסגנון ביזנטי. בבית הכנסת מצויה כתובת עתיקה. הכתובת נתונה באמצע הכותל המערבי, מעל לחלון, בגובה של שני מטרים מעל הקרקע, וזה לשונה:

זו הקבה בנה מר
עלי בר נתן בר
מבשר בר האדם
מיגיעו וממונו ש
תהלך צדקה לשט
קמה

התאריך הנקוב בשורה החמישית (ה ל ך צ) הוא למניין השטרות. לדעת רוב החוקרים, יש להוסיף לסכום האותיות הלךצ (=145) עוד אלף, כפי שאנו מוסיפים לפ״ק (-פרט קטן) – בתאריך ״ליצירה״. כלומר, מדובר בשנת 1145 לשטרות, היינו 833 לספירה המקובלת. חוקרים אחרים חולקים על הדעה הרווחת – והולכים בעקבות ש. קראוס, שיש לקבל את מסורת יהודי חלב ־ הרואים את התאריך בשתי המילים הראשונות של השורה החמישית: שנת ״תהלך צדקה לשט״. כלומר, 654 לשטרות, שהם 342 לספירה. דעה זו, שהיא מתאימה גם לארכיטקטורה של הבניין, מוסיפה 500 שנח לקדמותו של בית הכנסת, והיא קובעת שבמאה ה-4 לספירה הייתה בחלב קהילה יהודית פעילה. זאת ועוד: שנת 833 לספירה חלה בתקופת השלטון המוסלמי הנוקשה, וספק אם ניתנה אז רשות לבנות בתי כנסת חדשים.

במאה ה־16, עם בואם של מגורשי ספרד לחלב, גדלה הקהילה במידה ניכרת, ובית הכנסת הגדול (הנקרא גם ״הצהוב״ – ״אל צפרא״) צר היה מהכיל את כל המתפללים. אז, כנראה, במחצית השנייה של המאה ה־16, נבנה, או הורחב, האגף המזרחי.

על בית הכנסת ברולב ״המפורסם ביופיו ובעתיקותו״ מתאר לנו תיאור יפה הנוסע הנפוליטני פייטרו דלה ולה, שביקר בו בשנת.1625

״בית הכנסת הוא חצר מרובעת בלתי מקורה, בעלת פורטיקות מכוסות מסביב, העומדות על עמודים כפולים… מימין יש כעין אולם גדול, המשמש לתפילה בחורף, כאשר קר או יורד גשם; כשם שהחצר הגלויה משמשת לימים של מזג אוויר טוב. באמצע החצר יש כיפה קטנה, הנשענת על ארבע אומנות. תחתיה נמצא ספר התורה במקום גבוה ומכובד, כמעט כמו מזבח שלנו. שם קורא, כמעט באופן מוסיקאלי, המלומד שבהם או הרב העיקרי…

היהודים שהיו נובחים במספר רב, היו מפוזרים בכל מקום, בחצר, בפורטיקות ובאולם… מעורבים גברים ונשים… אולם הגברים היו בחברת נשים מאותה משפחה… החלק הימיני של בית הכנסת היה כולו מלא יהודים ילידי הארץ מתקופה עתיקה, בעוד שהחלק השמאלי הכיל יהודים אירופים, שאף־על פי שהם יושבים ומחותנים בחלב, הרי מוצאם ממקומות שונים. כל אלה הס ספרדים דוברי ספרדית כשפתס העיקרית. רבים מהם נולדו וגדלו, אם לא בספרד ופורטוגל, הרי לפחות באיטליה או בגרמניה או בארצות אחרות של הנצרות.״

ד. צ. לאניארו, ״לקדושים אשר בארץ״, ירושלים, תש״ב 1942 הקדמה, עמ׳ 8.