הדפוס העברי בחלב

הדפוס הראשון בחלב

מאת אברהם כהן-טאוויל ז”ל

מאמר זה נכתב בין השנים 1987-1993

במחצית השנייה של המאה ה־19 אירעו בחלב מספר מאורעות חשובים, שהטביעו את חותמם על חיי הקהילה היהודית בה. אחד מהם: ייסוד בית דפוס הראשון בחלב.

המאורע החשוב הזה, שאירע בחלב במחצית השנייה של המאה ה-19 הוא יסודו של בית דפוס עברי בחלב, בשנת 1865, בידי אברהם ששון ובניו. לפני שיסד את בית הדפוס, נהג אברהם ששון לנסוע לליוורנו ולהדפיס שם את ספרי חכמי חלב, לאחר שהעתיק אותם. כך עשה בשני ספריו של ר׳ אברהם ענתבי ״אוהל ישרים״ ו״מור ואהלות״, שנדפסו בליוורנו בשנת תרי״ג(1853). כעשר שנים אחר-כך, שלח את בנו אליהו לליוורנו, כדי שילמד את מלאכת הדפוס אצל אליהו בן־המוזג. הבן, אליהו ששון, ישב שנה תמימה בליוורנו ולמד את מלאכת הדפוס. הוא חזר לחלב בשנת תרכ״ה(1865), וניגש לכונן את בית הדפוס.

משפחת ששון כוננה את בית הדפוס רק לאחר שקיבלה מרבני חלב הסכמה חמורה ואיסור השגת גבול ל-20 שנה (!). לפי הסכמה זו, אסור לאיש להקים בית דפוס שני בחלב בתוך עשרים שנה. על הסכמה זו חתמו למעלה מחמישים מחכמי חלב: רשימה מרשימה ביותר.(1)

בית הדפוס של משפחת ששון לא האריך ימים. הוא התקיים רק שמונה שנים ונדפסו בו שלושה-עשר ספרים בלבד; הראשון שבהם ־ ״שערי קדושה״ לר׳ חיים ויטאל; והאחרון שבהם – ״מוסר חכמים״ לר׳ יצחק שרם.

מותו של האב, אברהם ששון, ומצבו החומרי של בית הדפוס הביאו את בנו, אליהו ששון, לכך, שהעביר את בית הדפוס לירושלים. הספר הראשון, שהדפיס אליהו ששון בירושלים, היה ״כנסייה לשם שמים״ של ר׳ מנשה סיתהון. אליהו ששון עזב גם את ירושלים, ובשנת תרמ״ג (1883) אנו פוגשים אותו בפריז.(135)

החרם ואיסור השגת הגבול פגו רק בשנת תרמ״ו(1886). בשנת תרמ״ז (1887) יסד ר׳ ישעיה דיין בית דפוס שני בחלב, שפעל בהפסקות ונקרא בערבית א-דהודיה.

בית הדפוס, שהאריך ימים ביותר, היה בית הדפוס, שהקים בחלב עזרא ג’וג’אטי מדמשק בשנת 1910, ושמו ״דפוס השלם״. הוא למד את המקצוע אצל אליעזר בן־יהודה בירושלים. הספר הראשון שנדפס בו היה ״פרחי שושנים״ לר׳ מנשה סיתהון. אחד הספרים האחרונים שנדפסו בו היה ״מאמר חקירה על כתר ארם־צובה״, מאת מאיר נחמד בשנת תרצ״ג (1933). המספר הכולל של הספרים שנדפסו בחלב, בתוך שבעים שנה, היה שבעים.

(1) א. יערי, ״הדפוס העברי בארצות המזרח״, ירושלים, תרצ״ז (1937), עמ׳ 30 ואילך.