חג הפסח – עִיד אֶל פֶסַח
סיפורו של מר אברהם חמווי נקאש
בחלב-ארם צובא ערכנו שני לילות סדר. מייד אחרי חג פורים, הנשים מתחילות לנקות את הבית. כל חדר שנוקה, הוא מחוץ לתחום, שבוע לפני פסח, אוכלים מחוץ לחדר מחשש השארת חמץ. המצות אצלנו היו עגולות, קטנות יותר יחסית, וגדולות ענקיות עשויות בסַאז’ גדול (מחבת גדולה מיוחדת) אפו אותן במקום מיוחד אחד. אליו הלך האב ובעזרת בניו או סבל היה מובילם לביתו. כמובן שלא נוגעים בהן עד לברכת ״ שהחיינו ״ בליל הסדר.
חודש לפני החג, היינו שולחים את כלי הבית (נְחַאס) לִתַבְיִיד (ניקוי והלבנה). סבל מיוחד החזיר אותם מבית המלאכה; כשהוא מכריז: “מדאם כהן! אַיגַ’א נְחַאסֶק ״ (הגיעו כלייך). כל חומרי הגלם למאכלי החג, הוכנו בבית כגון כל התבלינים נטחנו בכלים אשר הוכשרו למפרע.
הגעלה: בערב פסח ממש, עושים הגעלה. מרתיחים דוד מים, ככל שיותר גדול, ייטב. טובלים את כל כלי הבית שמורקו ונוקו מבעוד יום ואלה שחזרו מן עָנְד אֵל בַיאַד (מאצל המנקה והמלבין). נעזרים במלקחיים גדולים. את הסכו״ם קושרים בחוט עבה וטובלים. כל הנשים מתאספות בחדר עם כליהן, כשאחת מהן מנהלת את המערכה. כל פעם הייתה פונה לשכנה אחרת: “הַאלַאְ גִ’יבִי נְחָאסֶק “(עכשיו את הביאי את כלייך).
אורז היה מרכיב גדול בתפריט הפסח ,כל משפחה קנתה בטרם חג כמות שתספיק לה לכל החג, ואז היה מתחיל מבצע תינאי אל ריז (בירור האורז) שלא יישאר חס ושלום פירור זר שלא יחמיץ את האורז. פיצוחים הוכנו בבית כנ”ל.
בליל הסדר קוראים את ההגדה בעברית ובערבית לסירוגין. כשמגיעים לארבע קושיות, מבקשים מאחת העלמות שהגיעה לפרקה ועדיין לא נישאה, לקחת את הסֶינִיֶה (מגש הסדר) כעין סגולה לנישואיו בשנה הקרובה. לאחר קריאת הקושיות מבקשים מהעלמה להחזיר את הסינייה והיא אומרת:״קודם תנו תשובה לכל הקושיות, ואז אשיב לכם אותה״ , ואז פותחים בקריאת “עבדים היינו לפרעה״ בערבית.הַאדַא אל גַ’ואַב .עַבִיד כִּנָא לַפַרעוֹן פִי מַאסֶיר,ואז היא מחזירה המגש וממשיכים בקריאת ההגדה.