מתוך ביטאון דרכי אר”ץ מס’4 שנת 1988
שֶייך אליהו מָאמִייֶה
מאת *ניסים ככב כהן
שייך אליהו מאמיה דבח היה דמות מוכרת ליהודי חלב בסוף המאה הקודמת. הוא נחשב לשייך בעיני הערבים שהאמינו בו, וגילו לו את סודותיהם. התנהגותו האצילית והמיוחדת לו השרתה אמון רב על באי ביתו ושואלי עצתו הוא נודע כ״פתאח פאל״ היינו מנחש גורל, אך שמו אמר הכל: שייך אליהו. ערבי שהיתה לו בעיה או שאלה בנושאי נישואין, גירושין, אהבה נכזבת, אובדן חפץ יקר, גניבה, וכדומה, היה בא אליו כדי למצוא תשובה למבוקשו.
את מקצוע הפתאח פאל ירש מאביו שהפליג בשנים: ניסים דבח מאמיה. אביו זה, חי מאה ועשר שנים. מספרים עליו שנשא אשה בגיל תשעים, לאחר שצמחו לו שיניים חדשות כתינוק בן־שנתו.
שייך אליהו היה במקור מייצר איטריות ומקרונים. משנחלש כוחו, והתקדם בשנות חייו, ישב הוא בבית לקבל את הערבים אשר המשיכו לפקוד את חצר אביו כדי לשאול עצות וסוגיות. כך הוא החל לעסוק בקריאת הגורל ובמציאת פתרונות לכל שואל. הדבר צלח בידו. בטרם יתן תשובותיו המחוכמות לשואל, היה נותן לקורבנו להבין שלענין יש מחיר: לא כסף חס וחלילה, אלא דברי מתיקה למיניהם או מצרכי מכולת החל מסוכר, מלח ואורז, וכלה בביצים.
את הפתרונות לשאלות לא המציא לבדו. קשור היה עם סלים ואליהו דבח אשר היו רוקחים בימים ההם, ואליהם היה שולח את הערבי לקנות מרפא, קמיע או סגולה. קוד סודי ומוסכם היה בין שייך אליהו לבין הרוקחים דבח. הקודים הורכבו מסיסמאות שונות כגון צירוף מילים מפיטום הקטורת או משמות עשרת בני המן. הערבי חשב שמדובר בתרופות שניתן להשיגם בכל בית מרקחת. בפועל, גם אם הסתובב אותו ערבי לחפשן בבתי מרקחת לא מצאן, עד שנאלץ הוא לקנותן מאצל האחים דבח. אלה נתנו לו את מבוקשו תמורת מחיר גבוה; הלא מוצר זה אין להשיג כשוק החופשי.
אם תאמר ששיך מאמיה והאחים דבח ״עבדו״ כך רק על פשוטי העם בלבד, הרי לך סיפור מאלף כיצד קצין משטרה בכיר נפל הוא בפח. אותו קצין עמד באחד הימים ורחץ את ידיו, אך לא לפני שהסיר את טבעתו. והנה לפתע נעלמה הטבעת, מה לעשות? תפנה לשייך אליהו מאמיה — יעצו לו; וכך הוא עשה. סיפר את ספורו לשייך אשר דחה את הקצין לכמה ימים עד שיתן לו עצה איפה למצוא את טבעתו. בינתיים התהלכה השמועה בסביבת אותו קצין שהוא פנה לשייך מאמיה, וזה האחרון עומד לגלות את דבר הגניבה וגונבה בעוד ימים מספר. והנה למחרת, הופיע חייל פשוט בחצר שייך מאמיה. עוד בטרם יפתח חייל זה את פיו, אמר לו השייך: אני יודע שהטבעת אצלך, ושבאת לתת לי אותה, אבל, אני לא אקחנה ממך. התחנן החייל על נפשו שהשייך יצילנו. יעץ לו השייך לצאת לחצר מקום עבודתו ולהאכיל את אחד התרנגולים שם בטבעת, לאחר שיסמן את התרנגול בסימן מוסכם. כך עשה החייל־גנב. כמובן, שילם הוא את המחיר לשייך על עצתו ותבונתו.
למחרת בא הקצין לשייך אליהו, ובידו תשר, עוגות, מגדניות, וממתקים מכל טוב. והנה השייך מפתיע אותו ומפנה אותו לאותו תרנגול מסומן, אשר נשחט להוציא את הטבעת מקיבתו.
כל מקרה ופתרונותיו, ולכל בעיה נמצאה תשובה.
אם השואל היה מציג בעיה שנראתה לשייך קשה לפתרון, היה הוא מטיל עליו משימה כמעט בלתי אפשרית כתנאי מוקדם לפתרון הבעיה, כגון להרתיח עשבים שאינם בנמצא, או להביא חלק מבגד פנימי של בחורה שאותה השואל אוהב ורוצה לקחת לאשה, אך היא מסרבת ללא תקוה.
שייך מאמיה היה אדם פיקח ותחבולן שידע לכוון את הענינים כפי שהוא רצה, אך מבלי לגרום נזק כלשהו לעצמו ולסביבתו.
שייך מאמיה זכה לעלות ארצה, ולמות ולהיקבר בה זקן ובא בימים לאחר שגמר תשעים ושש שנים.
*ניסים כוכב, בן רשל ויום־טוב כוכב ז״ל, ונכדו של שייך אליהו ממיה, נולד בירושלים, על הר הצופים, בשנת 1939. התחנך ב״חדר״, אח״כ באליאנס הירושלמי, ומשם לפנימיה החקלאית של ״מקוה ישראל״ בה סיים את לימודיו התיכוניים. את שירותו הצבאי סיים כמפקד מבנה בצנחנים, במסגרת הנח״ל.