בן פורת יוסף – על מדרש פורת יוסף בירשלים – מאת שלמה תוסייה-כהן ז”ל

בן פורת יוסף – על מדרש פורת יוסף בירשלים

מאת שלמה תוסייה-כהן ז”ל

למול הכותל המערבי וצופה להר הבית מתנוסס היום מבנה מרשים של מדרש פורת יוסף. לותיקים שבישוב אין צורך להזכיר את המקום הקודם של הישיבה; אך לבני הדור הצעיר ולעולים שעלו לאחר מלחמת השחרור, יש לספר, כי באותו אתר התנוסס, עד למלחמת השחרור, מבנה אדיר של מדרש פורת יוסף, ששמש אכסניה, במשך עשרות שנים, לרבנים ואברכים ספרדים ויוצאי ארצות ערב.

ההסטוריה של הישיבה מתחילה בשנת 1912, כאשר הנדיב יוסף אברהם שלום זצ״ל, תושב קלקטה שבהודו, ממוצא עיראקי, בא אל רבו ובקש לתרום מעושרו הגדול להקמת מוסדות תורה וצדקה בארץ ישראל. הנדיב ערך שטר הקדש לפיו מינה את מוייז אברהם ששון. מיוצאי ארם־צובא, להיות הנאמן של ההקדש שמטרתו הקמת הישיבה בעיר העתיד של ירושלים ובית חולים בחברון. עוד ציווה הנדיב להפריש סכום כסף נכבד להשקעה, שפירותיה יסייעו למימון הוצאות החזקת המוסדות בארץ.

חלקת הקרקע שעליה הוקם בית המדרש נקנתה סמוך למלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה, הוקם המבנה האדיר, שנוסף ליופיו הארכיטקטוני ומידותיו הרחבות, שמש כמבצר ליהודי ירושלים ולשוכני העיר העתיקה. כאשר. בין כתליו. לומדים מאות תלמידים ואברכים. בית מדרש נפתח ב־1922 והרב שלמה לניאדו זצ”ל, יוצא ארם־צובא גם הוא, מישיבת אוהל מועד, נתמנה כראש הישיבה.

במשך שנים רבות, עמדו בראש הישיבה ומוריה תלמידי חכמים יוצאי אר״ץ. מביניהם נזכיר את הרב עזרא עטיה זצ״ל שהיה נשיא הישיבה במשך יותר מארבעים שנה ואת הרבנים שליט״א: יעקב עדס. אליהו לופס, אברהם רפול. יוסף טוויל ועזרא שעיו… מקור נכבד לכח ההוראה בא מישיבת אוהל מועד שנוסדה ע״י הרב יצחק שרים זצ״ל בשנת 1907. בנו של גאון זה – הרב עזרא שרים, שהיה מגיד בבית המדרש שבעיר העתיקה, קבל על עצמו. עם נפילת העיר העתיקה, ביחד עם חברי הועד המקומי, להקים את מוסדות פורת יוסף בירושלים המערבית. שני בניו של הרב עזרא — הרבנים אברהם ומשה שרים, הם מנהלי רשת הישיבות פורת יוסף היום.

במלחמת השחרור, שמש בנין בית המדרש כמבצר למגיני העיר העתיקה אך. למרבה הצער, עם נפילת העיר העתיקה. שדד ההמון הפרוע את הבנין על כל חלקיו ושלח בו אש. כצעד נקמה על גבורת עמידת המבצר עם מגיניו שכללו גם בני הישיבה.

עם סיום מלחמת השחרור. החלו המורים והאברכים של פורת יוסף להתכנס למקומות ארעיים ללימוד. הנהלת בית המדרש הצליחה להשיג מבנה בשכונת קטמון בירושלים, שם נפתח סניף שבו לומדים כיום 250 תלמידים. בתרומות אחדות, נבנה בנין רחב ממדים בשכונת גאולה בירושלים, בו לומדים כיום 200 תלמידים. תחת הנהלת הרבנים יהודה צדקה ובן ציון שאול. בנוסף, הוקם סניף בכפר אתא לתושבי צפון הארץ בו לומדים כיוס 50 תלמידים.

עם שחרור העיר העתיקה של ירושלים כמלחמת ששת הימים, הוקם ועד ציבורי להקמת בנין הישיבה. ועד זה היה מורכב מהרב עובדיה יוסף, הרב סולימן דוד ששון המנוח, יצחק חודרי. נשיא – פורת יוסף — בניו יורק, יששכר בן־דוד. שלמה תוסיה כהן, הרב אברהם שרם. וממר מנחם ידיד, אז, חבר כנסת מטעם “חרות”. ועד זה נכנס לפעולה מאומצת של גיוס סכומי כסף גדולים מתורמים יוצאי אר”ץ בכל רחבי תבל ומממשלת ישראל. במאמצים משותפים, הצליח ועד זה להקים את המבנה המפואר של היום שמאכלס יותר מ-300 תלמידים בראש הישיבה עומד היום הרב שלום כהן.

מעטים המוסדות שיכולים להתפאר בכך, שבמשך השנים, למדו בין כתלי מבניהם, רבבות תלמידים, שמתוכם נבחרו שני הרבנים הראשיים לישראל — הראשון לציון עובדיה יוסף ומרדכי אליהו וכן רבנים ראשיים של ערי ישראל החשובות, דיינים בבתי הדין הרבניים, רבנים צבאיים ומורי הוראה.

את ההקדש ממשיך לנהל כיום הברי גדיר (מיל) בצבא אנגליה, — הבנקאי ראלף ששון מלונדון, בנו של מוייז ששון שברכות הימים צרף אליו כאפוטרוביסים את הרב סולימן דו־ ששון זצ״ל ואת עוה”ד שלמה תוסייה-כהן עמותות תמיכה פועלות בארץ בהשתתפות הרבנים עובדיה יוסף. יהודה צדקא, בו ציוו שאול. הרבנים אברהם ומשה שרים וה״ה יוסף שמאע ושלמה תוסייה־כהן.

את ההוצאות השוטפות של הישיבה מממנים בעיקר תרומות מחו”ל וסיוע ממשלתי. ועדים מקבילים קיימים בניו־ יורק ובמקומות אחרים באמריקה, בהרכב של פעילי מצווה אשר שוקדים רבות על התרמה לחיזוק המוסד. כן מתקבלות הכנסות ממספר לא קטן של נכסים שנדיבים בישראל תרמו הן בחייהם והן בצוואותיהם לטובת הישיבה מקים הועד בארה״ב, ומי שעמד בראש התורמים והמתרימים, הוא יצחק שלום זצ״ל, יוצא ארם־צובא. המשיכו אחריו גם בני משפחתו ובראשם מר סטיפן שלום.

עובדה הראויה לציון ולהערכה: מלבד ראשי הישיבה אשר נמנו על יוצאי ארם־ צובא. הרי שמרבית התורמים בעולם. מאז ועד עתה, הם מיוצאי ארם־צובא, נודדים וקהילות כאחד — בתוכם קהילת “שערי ציון” בברוקלין — ניו יורק ו״מגן דוד״ במקסיקו. עובדה זו ראויה לציון כדי להמחיש את יחודיות קהילת יוצאי ארם צובא ומורשתה, אותן אנו מבקשים להנחיל לדורות הבאים.