הזהות היהודית החלבית: בין מסורת ומודרניות – מאת משה כהן

מתוך החוברת דרכי אר”ץ מס’10 שנת 1998

לעיר חלב מאפיינים מיוחדים שהטביעו את אותותיהם בהתפתחותם הסוציולוגית של יהודי חלב. זוהי העיר השניה בגודלה בסוריה, אבל, לאורך זמן רב בהיסטוריה היתה העיר מרכז הנובר העסקי, התרבותי והאתני. היא יצרה פסיפס של דעות ועמדות שגררה אווירה של פתיחות וסובלנות. בעיר ריכוזים אתניים מגוונים – נוצרים אורתודוקסים, יוונים, קתולים, פרוטסטנטים, מוסלמים, יהודים, ארמנים, צ׳רקסים, אשורים, טורקים, אנשי ההר מקמישלי ועוד כהנה וכהנה.
גיוון זה, פתיחות זו וסובלנות זו יצרה יהודים עם עושר תרבותי. היהודים עצמם היו הרכב של מוסתערבים, פרנקוס,יהודים מליבורנו, יהודים מעירק ולצידם יהודים אשכנזים כמשפחות הורנשטיין, גולדמן ולרנר. המענין הוא שכולם נטמעו בכור היתוך אחד שהוא פסיפס של כולם. כור זה הוא היהודי החלבי.

מאידך, הסובלנות גרמה לשילוב מעוין ביהדות חלב: תורה והלכה מצד אחד, וחיי העולם הזה מצד שני, כששני המרכיבים הלכו יד ביד וללא כל ניגוד, עד כדי כך שהחלבים נהגו לומר תמיד שיש לחיות על פי הכלל (סאעה אלק וסאעה לרבק) היינו “שעה לך ושעה לאליקיך”.

התערובת הקוסמופוליטית הטביעה חותמה ביהודים שגם הם נהפכו לאנשי העולם הגדול, עם קבלות מוכחות בתחומי המסחר, המקצועות החופשים והבנקאות.

הרגש החם ליהדות לא נשכח עד היום ביהדות החלבית, אותה תמצא תמיד ראשונה ברשימת התורמים לכל דבר יהודי וממילא לכל דבר ציוני.

משה כהן