חכם אדמון כהן זצ”ל

מאת משה כהן

מקור: חוברת דרך אר"ץ מס' 16    שנת: 2009

אבי אבי-רכב ישראל ופרשיו !

מלכים ב', ב'.

צר לי עליך אבי ועטרת ראשי, רבי ומורי,ראש בית אב ליהדות ארם צובא המפוארת,לפיד האמת והחסד חכם אדמון כהן זצ״ל.

כזה היה אבי המנוח: חכם, נאור, סובלני,חם לבב ,אבא אוהד ומורה דרך. נאמן היה בדרכיו גם לרוח היהדות וגם לרוח האנושות האוניברסלית. ﬠל כל צﬠד ושﬠל שﬠשינו שאלנו בﬠצתו. בחוכמתו, ,הוא החזיר לנו אהבה כפליים, בﬠצה טובה, בליווי נאמן, בניסיון חיים ובראיית הנולד. את ﬠשרת ילדיו גידל וחינך: משה (מוייז), סטלה (אסתר), ﬠליזה (אליס), אליהו,רותי(ריטה), חיה (אווה) ,אלבר ,נינה, דליה וגרסיה.
מלאכת החינוך וגידול הילדים היתה יחד ﬠם אמי, לידיה לבית ﬠסיס זיכרונה לברכה, אותה אהב, כיבד והﬠריך. חוא הקפיד בכל ﬠרב שבת ,בﬠת קריאת "אשת חיל מי ימצא" להזכיר לﬠצמו, לנו ולכל המסובים לשולחן, שפּיוט זה נכתב ﬠבור אמהות יקרות כלידיה אמנו "מדאם כהון" בשפתו בﬠת ארוחת חשבת ,לאות הוקרה וכבוד ﬠל ﬠוד שבוﬠ מוצלח של ה"ﬠזר כנגדו".

למצוינות חינך אותנו. הוא היה אומר: למדו שפות, מדע ומקצוע בצד לימודי הקודש. היו יהודים גאים בצד היותכם סובלנים לזולת. הקפידו על קלה כחמורה תוך אימוץ ראייה מעשית וממוקדת.

מסור לעמו ולקהילתו היה אבי המנוח. על טובי העיר נמנה. אהב תלמידי חכמים והם החזירו לו אהבה. מזרע אהרון הכהן היה ובדרכיו הלך. אהב שלום ורדף שלום. אהב את הבריות והבריות אהבוהו. קיבל כל אדם בסבר פנים יפות.קישר רבות בין בחורי הקהילה לנערותיה מתוך שליחות מצווה, לשם שמים,לבניית עוד ועוד בתים בישראל.הוא תיווך ויישר הידורים בין איש לאשתו,בין אדם לרעהו,בין הפרט לציבור ובין הציבור למנהיגיו. כזו היתה דרכו בקודש : ב־ ״חיה ותן לחיות ״ דגל ולדרך היהדות ניתב וכיוון. לבקשת חכם משה טוויל זצ״ל, ממנהיגי הקהילה ורבניה, הוא לוקח על עצמו תפקיד נשיא ״כתר תורה״ בעירנו .אז הוא מטביע את חותמו ומקפיד על הנחלת חינוך משולב קודש ומדע,דברי ימי ישראל וחוכמות אומות העולם.
מקובל על כל הבריות היה ,גם על נוצרים ומוסלמים שאותם שירת בנאמנות שנים רבות כרואה חשבון.״מיסיו אדמונד״ קראו לו ידידיו הנוצרים וב״כוואג׳ה(אדון) אדמון , פנו אליו המוסלמים והיהודים. בערוב ימיו התחילו בקהילה לקרוא לו גם ״חכם אדמון״.

הוא נולד בחלב בי1920 למשפחה מכובדת,בן לטירה-אסתר לבית דוויק ולמוייז כהן שהיה איש ציבור,נשיא ״בני ברית״ בחלב ואיש עסקים.דודו היה אברהם כהן,איש ציבור ששימש בין היתר גם ממלא מקום ראש העיר חלב וחבר מועצת העיר מטעם הקהילה ואשר זכה לתואר ״אפנדי״ על פעילותו הרבה.לחינוך מגוון נחשף אבי מנעוריו ועד בגרותו :מה״אליאנס״ בחלב ועד ללימודים גבוהים בביירות שבלבנון.חיש מהר,עם סיום לימודיו בראיית חשבון,הוא משתלב בעסקי המסחר של המשפחה -״קומיסיון״ במסחר בשפת הקהילה.את לימודי הקודש הוא משלים, באופן עצמאי, מדי יום ביומו,באשמורת הבוקר,עם חכם יצחק בטיש. אווירת השרות לציבור ששררה במשפחה הדביקה אותו : הוא מצטרף למנהיגות הקהילה,משמש כאמור נשיא ״ועד כתר תורה״,נמנה על מקימי העזרה הסוציאלית בחלב,מאגודת ״טיפת חלב״,דרך בית החולים הקהילתי (״הספיטל״) ועד מפעל ״צדקה ומרפא״.

כאיש שחינוך הצעירים בראש מעייניו,דאג שתלמידי החכמים שלמדו בבית המדרש של ״בית נשיא״ ישלימו לימודיהם במקצועות נוספים מעבר ללימודי הקודש.לבית המדרש מגוייסים על ידו גם מורים יהודים וגם מורים גויים שילמדו את תלמידי החכמים שפות,ראיית חשבון ומקצועות נוספים להשלמת לימודי הבגרות הסורית.

אותי, הבכור בבניו,שולח-לבקשתי וכנהוג במשפחות היהודיות של הג'מילייה , שכונת היוקרה של היהודים, להשלים לימודים לבגרות בבית הספר האירופאי של נזירי ה FREERES MARISTES ביודעו, שבהוראת השלטונות, נאסר על הנזירים להשפיע על הלא נוצרים מבין תלמידיהם להתקרב לנצרות. גם אחיותיי, סטלה ואליס, נשלחות להתחנך אצל הנזירות

הפרנסיסקניות מאירופה.משם הדרך היתה קלה גם לאוניברסיטת חלב בה המשכנו, אחיותיי סטלה, אליס ואני,עד לבריחתנו מסוריה.אך,חינוך אירופאי ואוניברסיטה לא יבואו על חשבון לימודי הקודש:כך,דואג הוא יחד עם אימי שאחזור כל יום מלימודיי הממלכתיים ללימודי הקודש בבית המדרש.נהוג היה שהקהילה משלמת קצבה חודשית לכל תלמידי בית המדרש.כך,אני זוכה,כיתר חבריי,לקצבה שמשולמת לי מידי חודש בחודשו. לימים מתגלה לי שאבי דאג להחזיר את הקצבה הזו, מדי חודש, לקהילה, בסתר. בתגובה לתהיותיי על מעשה זה,הוא מנמק בפניי שאל לו לאדם לקבל תקבול כלשהו מלימודי תורה, מה עוד שאין הוא זקוק לכך.

משגברה מצוקת יהודי חלב,עת הכביד שלטון הבעתי הלאומני את נחת זרועו על הקהילה,ברחנו,ארבעה מבניו ובנותיו לישראל,דרך ביירות ומשם בספינת חיל הים הישראלי לחיפה.חיש מהר בורחת גם אחותי אווה (לימים חיה) גם היא לישראל,דרך טורקיה.מספר שנים לאחר מכן, הקל המשטר הסורי, יחסית, מנחת זרועותיו על הקהילה-דבר שאפשר לנינה אחותי לעבור למילאנו שבאיטליה שם היא מתוודעת לבעלה לעתיד.לחתונתה באיטליה מתאחדים אנחנו כמשפחה עם ההורים שהגיעו למילאנו לאחר שאחי אלבר נותר בחלב כבן־ערובה להבטחת שובם לסוריה.

במשך שנים התמסר אבי בחלב להכין מידי שבוע גיליון ״״, אוסף פרשנויות ,הלכות ומנהגים אודות פרשת השבוע, אותו ערך בשפה ערבית עם תיבולים בדיאלקט יהודי של שפת הקהילה.בשלב מאוחר יותר הוא מפיק כרזה מקיפה, שוב בערבית־ יהודית־חלבית, על הברכות אותן יש לברך לפני כל טעימה מהמאכלים והבישולים השונים. בכך נשמרה עדות אחרונה לבלשנות יהודית־ ערבית- חלבית של הדור האחרון,למנהגי יהודי חלב בשנים האחרונות, למאכליהם ולסגנון חייהם.לימים ישמש אוסף זה חומר לחוקרים כפרופסור נחם אילן והמסטראנט שי מצא.למלאכת ההוצאה לאור,הוא רותם את אחיותיי-ובמיוחד את דליה־ להדפיס במכונת כתיבה גיליונות אלה.בהוראתו,חילק שמש בית הכנסת את הביטאון השבועי הזה לבתי הקהילה מדי ערב שבת.

בשלב מאוחר מועבר מפעל ההפצה הזה גם ליהודי דמשק וקמישלי.הכל נעשה בחשאיות רבה,רחוק מעיניהם הפקוחות של אנשי השרות החשאי שעקבו אחרי היהודים בשוטף.ומעשה שהיה שהפצת הגיליון של פרשת ״לך לך" הכוללת הבטחת ארץ ישראל לאברהם אבינו נתגלתה לשלטונות. הוא נקרא לחקירה לאנשי השרות החשאי, להם הוא הסביר באלגנטיות שלא מדובר בתעמולה ציונית כיוון שההבטחה ניתנה לזרעו של אברהם שכולל גם את בני ישמעאל.לימים נכרכו גיליונות אלה לספר עב כרס תחת השם ״הרצאות על התורה״. בכך,נוצר הספר היהודי האחרון בחלב לדורי דורות. הספר פורסם בחלב בשלוש מהדורות.לישראל הגיעה המהדורה השלישית משנת התשמ״ח ובה 36 פרקים,15 מהם בנושא הלכות מועדים וחגים,11 על הלכות הנגזרות מפרשת השבוע ו-10 בנושאים של מסורת והווי ארם צובא. הספר כלל גם אוסף פזמונים ופיוטים כמנהג קהילת ארם צובא ודו״ח פעילות ״ועד כתר תורה״ שהמחבר עמד בראשו. מספר שנים לאחר מכן, עם הגירת יהודי חלב לניו־יורק, ובחלקם גם לישראל, מחליטה הנהלת המרכז למורשת ארם צובא יחד עם הסוכנות היהודית לא״י להוציא לאור מחדש ספר זה במהדורתו המקורית ,באלפי עותקים המופצים ליוצאי סוריה, בארץ ובחו״ל, במטרה להקל עליהם את קליטתם הרוחנית במקומות מושבותיהם.

אמנון שמוש, מגדולי סופרי ישראל, חקר את קורותיו ונדודיו של כתר ארם צובא־ הלא הוא ספר התורה העתיק והמהימן ביותר לעם היהודי- מאז כתיבתו על ידי בן־אשר,דרך ציונו על ידי הרמב״ם כספר התורה המהימן ביותר ושעל פיו יישקו כל ספרי התורה. שמירתו בקפדנות בבית הכנסת הגדול של ארם צובא, הוצאתו משם לאחר הפרעות שהיו בבית הכנסת על ידי מתפרעים ערבים עם ההכרזה על עצמאות מדינת ישראל והעברתו לישראל.

הוא גילה לי, לתדהמתי,את מעורבות אבי המנוח בהצלת הכתר יחד עם דודו אברהם כהן אפנדי.הכתר-כשחלק מדפיו חסרים, מובא לועד הקהילה,כנראה ע״י שמש בית הכנסת הגדול,אשר בגדאדי,לאחר שניצלו מרבית דפיו מהפרעות שהיו כאמור בבית הכנסת הגדול.בהוראת חכם סלים זעפרני ובנו חכם אברהם זצ״ל ,חכם משה טאוויל זצ״ל וחכם יעקב עטייה יבל״א, מחליט ועד הקהילה למסור את הכתר לאבי ולדודו לשמירה, רחוק מעיני השלטונות, עד שתתאפשר הצלתו.

לימים ,חש ועד הקהילה,ובכללו אבי שנמנה על חבריו,שהגיעה העת להעביר את הכתר לחוף מבטחים מחוץ לחלב ואז מקבל הועד החלטה למסור את הכתר למוראד פחאם,עם עזיבתו את סוריה,ומצווה עליו להביא את הכתר לארץ.מספר שנים לאחר מכן,מעידה גברת פחאם בתוכנית ״מבט שני״(7 באפריל 1993) ששודרה בערוץ הראשון של הטלויזיה הישראלית שאבי ז״ל הוא זה שמסר את הכתר לבעלה ולה בשליחות הנהגת הקהילה.כך יוצא הכתר מרשות הקהילה כאשר מר פחאם ז״ל,בהגיעו ארצה,מעבירו לנשיא המדינה דאז,יצחק בן־צבי,עד שהתגלגל לאחרונה לתצוגה מתמדת בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים.השלטונות הסוריים ניהלו חקירה מקיפה על גלגולו של הכתר,ללא תוצאות.שמירת הכתר לאורך שנים היתה אירוע שאבי הקפיד להסתיר.רק ועד הקהילה שמסר לאבי את הכתר לשמירה היה בסוד הענין.מעולם לא חשף אבי בפניי ובפני משפחתו סוד זה עד שהתקלתי אותו במחקרו של שמוש.גם כשהתגלה הסוד,הוא דרש למנוע פרסומו שמא יאונה רע על ידי השלטונות הסוריים ללא-יהודים שעזרו במלאכת השמירה .

לימים, מתקיים בירושלים טקס מרשים בנוכחות ראשי הקהילה בישראל, אישי ציבור,מנהיגים ממלכתיים והרב הראשי לישראל ושבו מוענקים עותקים מכתר ארם צובא לרבנים ולאישים שעזרו בהצלת הכתר, שמירתו והגהתו. אבי ז״ל נמנה עם אלה שהוזמנו לקבל הוקרה זו,אך הוא מסרב לקבל את הכבוד לכך.השתדלותי בפניו לא התקבלה. ״אינני ראוי לכך״,חזר ושינן.הוא הוסיף להוכיח אותי : ״גם אם נניח עשיתי מצווה שכזו,הרי שלא כדאי לקבל שכר בגינה בעולם הזה !״ פסק.

ב־1988,מספר שנים לאחר פטירת רעייתו,אמי ז״ל,הוא זוכה לדרכון סורי ועובר למילאנו לבתו נינה לתקופה קצרה עד שהוא מסדיר את עלייתו ארצה אליה מגיע לגור יחד עם אחי אליהו ורעיתו יהודית בבני ברק.התערותו בחיי הקהילה החרדית בבני ברק גרמה לו לחוש במצוקתם הכלכלית של זוגות צעירים העומדים להינשא.כדרכו בקודש,הוא מתגייס לעזרת הזולת ומייסד את עמותת '׳אהבה,חיים וחסד״ .למטרה זו,מגייס,במשך שנים, מאות אלפי דולרים ממכריו ברחבי העולם ומאפשר בכך לבנות מאות משפחות חדשות בישראל.

שימור ספרי תורה היה תמיד בראש מעיניו. הוא נרתם בחלב להציל ספרים כאלה ולהבאתם לארץ. עשרות ספרי תורה עתיקים כתובים על גוויל מוברחים בעזרתו ובהדרכתו לישראל כאשר משדל כל משפחה יהודית שעוזבת את חלב לקחת איתה ספר תורה אחד לישראל. במרץ רב הוא רותם את חתנו בירושלים, ר׳ משה זעפרני הי״ו,לשמר ולהציל ספרים אלה עם הגעתם לארץ.ספרים אלה מועברים לבתי כנסת שונים ברחבי ישראל, תוך גיוס נדבנים מהארץ ומהעולם למלאכת השימור, קבלת יפוי כח ממנהיגות הקהילה שעברה עם ההגירה המרוכזת של יהודי חלב לניו-יורק, הסכמה מהראשל״צ עובדיה יוסף שליט״א וקבלת התחייבות חתומה של ועדי בתי כנסת אלה הן לשמור ספרים אלה בנאמנות עבור קהילת ארם צובא והן לקרוא בציבור בספרים אלה.
גם על נכסי היהודים שעזבו את חלב לא ויתר.היו בעירנו יהודים שהגיעו מאירופה וחיו בה בחסות שגרירי ארצותיהם כ ״סניורס פרנקוס״ (אדונים אירופאים) בצד אחיהם היהודים המקומיים(המוסתערבים״). בנכסיהם של אלה וגם של אלה,טיפל אבי במשך שנים, השכיר ואף מכר, בבוא העת, נכסים והעביר תמורתם לבעליהם בחו״ל-לעזרתו בנושא זה כמו גם בנושאים רבים אחרים, נרתם גם חברו,ידידו,איש רב־פעלים, מצדיקי הדור ומנהיגיו, חכם אברהם זעפרני זצ״ל.

כזה היה אבי.מדור הנפילים שהולד ונעלם ״אנשי אמונה אבדו באים בכוח מעשיהם…סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות״.

ביום רביעי ה' בשבט התשס״ז,24 בינואר 2007, ממיטת חוליו בבית החולים שיבא בתל-השומר,החזיר אבי ז״ל נשמתו לבורא עולם.הוא נקבר בבית העלמין של חסידי ויזיניץ בבני ברק.

על כל אלה אני בוכה.עיני עיני ירדה מים כי רחק מאיתנו מנהיג משיב נפשנו.

אני תפילה שתהיה נא נשמתו צרורה בצרור החיים והאמת וזכותו תגן עלינו,ילדיו,נכדיו.ניניו,צאן מרעיתו מאר״ץ ועם ישראל שאותם אהב לדור דור.

משה בן אדמוץ כהן
יו״ר המרכז למורשת אר״ץ