רבי שאול קצין זצ״ל
(תרכ״ד ־ תרע״ז, 1864־1917)
ליקוטים מתוך מאמרים שנערכו והובאו לדפוס ע״י שאול בן הרב משה דיב לאניאדו
איש הלכה, דרשן, מקובל ודיין.
רבי שאול קצין, דור חמישי ברבנות, בנו של רבי אברהם קצין זצוק״ל, נולד בשנת תרכ״ד (1864) בארם צובא, עיר חכמים וסופרים. שם גדל והתחנך בין רבנים ותלמידי חכמים, וכבר בגיל צעיר הועד לגדולות. בעודו אברך התבלט בין חבריו כמופלג בתורה ויראה והצטיין במידות טובות ובמעשים טובים. הפליג בחכמת התלמוד, פירוש רש״י [ר׳ שלמה יצחקי] ותוספות ונושאי כליהם ואף חיבר כמה קונטרסים על סוגיות מהתלמוד, שוטט בים הפוסקים, ראשונים כאחרונים, וכתב שאלות ותשובות להלכה ולמעשה בעיון רב ובסברה ישרה.
רבי שאול גילה עניין רב בספרי הדרשנים והחל לדרוש בפני בני הקהילה דרושים מוסריים ליראה ולאהבת ה׳. כדרשן לא חתר להדהים בעמקות ידיעותיו ובפלפול שנועד להרשים את הבקיאים ממילא, וכל חפצו היה דווקא להגיע אל הקהל הרחב ולזכות בדרך זאת את הרבים. למעלה ממאות דרושים שחיבר הגיעו לידינו.
רבי שאול קצין לא הסתפק בדלת אמות של הלכה והפליג מאוד גם בתורת הנסתר בכל ארבע חלקי פרד״ס [פשט דרש רמז סוד] התורה, והתפרסם באר״ץ כרב גדול וגם כמקובל אלוהי נעלה. בלימוד הקבלה הטיב לחדור לסתריה: בספרים עץ חיים ושממה שערים מתורתו של רבינו האר״י [האלוהי רבי יצחק לוריא] זיע״א ובספרי רבינו הרש״ש [רבי שלום שרעבי] זצ״ל נהר שלום והקדמתו רחובות הנהר ובסידורי הרש״ש לכל השנה, אשר היו אז בכתבי יד. גם במקצוע קדוש זה כתב חידושים אמתיים בבקיאות, והנם בכתובים.
זמן רב כיהן כדיין בבית דין צדק הגדול וכמורה צדק. השתדל תמיד ששני הצדדים המתדיינים יקבלו עליהם גם מרצונם את הדין שנגזר על־פי התורה. כמו כן השתדל שלא למהר לתת גט בשום אופן אם לא בהכרח וצורך גדול. השתדל תמיד ככל יכולתו להביא לפיוס בין איש לאשתו ולהשכין ביניהם שלום בית.
עלייה לארץ ישראל
בהיותו כבן עשרים ושבע עלה ארצה והעדיף להתגורר בירושלים של זהב ולעשות יד אחת עם קבוצה גדולה, חברותא של גאונים צעירים שעסקו בקבלה. על החבורה נמנו הגאון כמוהר״ר חיים שאול דוויק הכהן ז״ל והגאון כמוהר״ר יום־טוב ידיד הלוי ז״ל והגאון כמוה״ר יצחק שרם ז״ל והגאון כמוהר״ר אברהם עדס ז״ל ורבנים נוספים שעלו באותו פרק זמן מחלב לירושלים.
בהגיעו לארץ הקדושה כיוון צעדיו לחברון להשתטח על קברי האבות, גר שם שנים אחדות וקבע מושבו אצל הרב החסיד רבי אליהו מני זיע״א, רבה של חברון. בעת ההיא, עסק במיוחד בגנזי התורה והרב אליהו מני לימינו לעזרו כל ימי מגוריו בחברון יע״א ויעצהו לחזור ירושלימה.
על גודל מעלתו תעיד ההמלצה שנמסרה לו מרבני בית דין הצדק דמתא ארם צובא יע״א משנת תרנ״א(1891) וזה לשונה: ״נשיאי ישראל העמודים והמכונות אשר בית ישראל נכון עליהם, המה הגיבורים, עדת אבירים, מאירים ומזהירים, המתקדשים והמטהרים, לכל דבר שבקדושה קודש ישראל, נשיאי עדה, אודם פטדה, אנשי שם לתפארת ולתהילה, יקר וגדולה, סגולה מכל העמים, ישרים ותמימים, כולם קדושים, אראלים ותרשישים, ראשי בני ישראל, נשיאי מטות אבותם, בחצריהם ובטירותם, הגבירים הרמים, מבחר עצמים, רוזנים וקצינים, פרנסים גזברים ממונים, ולעילא מנהון כתר תורה, ליהודים היתה אורה, הרבנים המובהקים, מלאים זיו ומפיקים, די בכל אתר ואתר יע״א, יחד כולם יהי שלום בחילם, שלוה בארמנותם, אור במושבותם, מושב בני ישראל כן יהי רצון אמן.
מראש שוריים [=שורות] וממדבר קדמות, שלמא עלייכו מלכי ואפרכי, שלומים מרובים, כטל מאת ה׳ וכרביבים, ותפלתינו קבע, אחת ושבע, למען יאריכו ימים, הו׳ד [=עוד] רבות בשנים, דשנים ורעננים, יושבים רווחים, ששים ושמחים, גם עשו׳ר [=עושר] נלוה, לישרים נאוה, עד כי יבא שילה, ובא גואלו, הן משיח לישראל כיר״א. אותותינו אלה הם המדברים על דבר מצוה כי נעים נאוה, עם מאי דקמן, נטע נעמן, האי צורבא מרבנן. תורתו אומנותו, שלם הוא ושלימה משנתו, שקדן על לימודו, בתלמוד גדול בעיון גפ״ת [גמרא, פשט, תוספות], והוא נה׳ר נהר׳א נהדא, כולל כל אישורין שבתורה, ומקבליה ואילך ידע לרצויי למאריה במסלה העולה בית אל, וכוין פתיחין ליה, כי הוא רדה מגויית האר״י זלה״ה, ואכל מעץ החיים צניע ומעלי, וכתר שם טוב עולה, שלשלת יוחסין, מן הגזע ומן השרשים דורש טוב לעמו, טעמו ונימוקו עימו, דין הוא הדר החכם השלם והכולל עצום ורב כמוהר״ר שאול קצין נר״ו, אשר נפשו חשקה לעלות וליראות ולשכון כבוד בארץ הקדושה תובב״א, לישב שם על התורה ועל העבודה, וכגון דא מצוה רבה להחזיק בידו, חנותינ׳ו ב מ ד ב ׳ ר
[־בקשתנו בדיבורנו], אליכם המצוה הזאת הכהנים ראשי עם קודש, נא הגבורים, אל כל המקום אשר יבוא שמה אליו, יעמודו לקבלו בשמחה ובסבר פנים יפות, והענק יעניקוהו בנדבה הגונה הראויה, ולעטרו בזהובים כי גדול כבודו, וראוי והגון לכל כבוד שבעולם, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, הנה שכרו אתו, פרי צדקתו יתן בעתו, איש אשר כברכתו, ידיו תביאנה לעשות צדקה עם מעלת כבוד הרב הנזכר, עת לעשות לה׳ למלאת את ידו בקומץ של ברכה, בתוספת מרובה, ולא נצרכה אלא להעדפה, ויצא מאתם שש ושמח ומשבח לשם תהלתם, ובה׳ מחסינו שכה יעשו וכה יוסיפו, וקוי ה׳ יחליפו, ונאמן בעל הגמול לשלם במיטבא, במדה טובה מרובה, ונחלו לעולם ההלל והשמחה, השקט ובטחה, ובכל אשר יפנו ישכילו ויצליחו, גם בניהם עדי עד, עשירי׳ם בכושרו׳ת והיו למאורות, כאות נפשו הרמה והנשאה המלאה לה דעת ויראת ה׳ היא טהורה, וכנפש החותמים פה צובה יע״א ביום ל״ג לעומר מתוקה שנת מאיר״ת עינים לפ״ק ברוב עז החיים והשלום.״
הצעיר
אברהם עזרא דוויך הכהן ס״ט
הצעיר
אליהו חמווי ס״ט
הצעיר
בכור מזרחי ס״ט
הצעיר
יצחק לבטון ס״ט
הצעיר
שלמה צפצייה ס״ט
רבי שאול קצין בירושלים
בהגיעו ירושלימה, בשנת תרנ״ד(1894), פנה ישר לקהל חסידים המקובלים, ושקד על התורה ועבודת ה׳ ביתר עוז יומם וליל והתפלל יום יום בכוונת הארי ז״ל על פי סידור הרש״ש זיע״א, פרוש מכל מחמדי תבל והבלי העולם. ולא פרסם עצמו ברבים לבד חבריו שהכירו את מעשיו וגודל תורתו. למרות ענוותנותו, התפרסם בכל באי שער עיר הקודש לרב גדול ומכובד ודרשן מרומם ובעל מעשים טובים, קיבל כל אדם בסבר פנים יפות והסביר פנים לכל אדם ולכל דורש טובה או עזרה. רבים תארוהו כ׳טוב ומטיב לכל ורצוי לכל אחיו.
בימים ההם כבואו לירושלים, התאכסן ימים אחדים בבית הגביר הנכבד מיקירי ירושלם, האדון רחמים מזרחי נר״ו. הגביר הנזכר מספר: ראינו פלאות מהצדיק בהיותו בביתי, עניו גדול, חסיד אמיתי. ולרוב שמחתינו בהמצאו בביתינו, יום יום בעת האוכל הגשנו אליו שלשה או ארבעה מינים, אולם הרב אוכל רק מין אחד היותר פשוט. כמה התחננו ובקשנוהו לטעום אף מטעמת ממינים האחרים, אבל הרב לא רצה בשום אופן. הוא היה רגיל לומר: ׳כמה הוא אורך הנאתו של בית הבליעה, כאורך טפח ולא עוד׳. מה מאד זכור אזכור ותשוח עלי נפשי, בזכרי את הצורה הקדושה של הצדיק, שזכיתי להביאו לארמוני, צורה קדושה המעוררת אהבת ה׳, תואר קדוש המשפיע רגש רוחני ואיום. סמל הענוה ויראת הרוממות, ומראהו כמלאך האלהים. מימי לא זכיתי לחזות צדיק כזה, אשר נצמדו בו כל נועם קדוש ונורא״, הוא הרב הקצין יהי זכרו ברוך וזיע״א.
פעילותו כמקובל
בחודש אדר תרנ״ה (1894) קנה הרב בית מחוץ לעיר העתיקה, בשכונה החדשה ׳בית ישראל׳ הסמוכה לשכונת רחובות הבוכארים ושם ישיבה ובית כנסת לחכמי ורבני המקובלים והמכוונים מעדת אר״ץ בראשות המקובל כמוה״ר שאול דוויק הכהן ז״ל הנקראת בשם ׳רחובות הנהר׳ והתומך העיקרי היה הרב החסיד הגביר המפואר סיר ניסים נחום זצ״ל, רבי שאול בחר לקבוע שם בית תפילתו רבות בשנים ונהג בתדירות להיות שליח ציבור בכל יום ששי מהשבוע, כי הוא היום לתיקון היסודי כנודע ליודעי בינה, כי בסדר תיאור הספירות השולטים בימי המעשה, יום השישי הכוונה לתקן אור היסוד הכללי המתואר ״מלך שאול״ ולכן מתאים מאוד לתקן אור דיום ששי ע״י הצדיק המלך שאול הקצין בכוונות הרצויות, כמו כן בחר לו מדי שנה בשנה להיות שליח ציבור במוסף יום הכיפורים, מוסרים לנו שומעיו כי מלבד הכוונות הכמוסים והמחשבה הקדושה נוסף גם חן נעימות ורגש רוחני מפליא כשהרגישו שומעיו באמרו סדר העבודה, ההזאות והוידויים בקדושה ובטהרה ממש ככהן גדול בשעת העבודה.
דרשן מחונן ומבוקש בירושלים
הרב קבע אוהל תורתו יום יום בבית הכנסת הגדולה של ק״ק הבוכרים, מהבוקר עד הצהריים, ומחצות היום עד עת מנחה הופיע בבית הכנסת של הגביר הנדיב מו׳ נתנאל דוידוף ז״ל, ושם השמיע דרשות של מוסר ויראת ה׳ מדי יום ביומו, והשפעה רבה השפיע על שומעיו וזיכה את הרבים במוסריו הנעימים והמרוממים שלא על מנת לקבל פרס. מדי שבת בשבתו היה דורש לקהל הרב דרושים יקרים מבוססים במוסר ויראת ה׳, שנים אחדות האירו דרשותיו בבית הכנסת הגדולה בשכונת ׳נחלת שמעון׳ הסמוכה לציון [=קבר] התנא האלוהי שמעון הצדיק זיע״א. למרות בריאותו הרופפת, לא חדל מלכת שם כל יום שבת למען זכות הרבים. קהל גדול התכנס לשמוע דרשותיו ומוסריו והיו שותים בצמא כל מוצא פיו. במרבית המקרים הגיע מלווה על-ידי ר׳ אברהם סתהון זצ״ל, מנכבדי הקהילה, שהיה דואג לכינוס הקהל ולסידור הדרשה. על הצדיק ועוזריו נאמר ׳כל המזכה הרבים זכותם תלווה אליו לעולמים׳. החל משנת תרע״ד, ובמרוצת שנות מלחמת העולם הראשונה [1918-1914], כאשר תושבי נחלת שמעון נאלצו להתפזר לכל רוח ורבים מהגברים גויסו לצבא העותומני או נמלטו אל מחוץ לגבולות המדינה – קבע לעצמו לדרוש בכל השבתות בבית הכנסת של חברת ׳משכיל אל דל׳ בשכונת הבוכרים. על מנת להאזין לדרשותיו ולדברי המוסר שנאמרו ברוב טעם התקבץ המון רב מבני עדת הבוכרים ומשאר העדות.
עניו, קנאי לדת גומל חסדים
בענווה יתירה התנהג כל ימיו עם כל אישי ישראל גדולים וקטנים, ואף עם בני ביתו התנהג בענווה וברכות, אולם בעניין הנוגע לדת וליהדות היה קנאי נפלא ומתגבר כארי ושואג באון וחיל וזה ידוע לכל מכיריו. למרות מצבו הכלכלי, הסתפק תמיד בפחות מהמעט שיש לו. רדף צדקות יותר מכפי יכולתו, וגמילות חסד פעל ועשה. נהג להפריש מעשר מכל הכנסותיו ומחלק לתלמידי חכמים ועניים, למעשי צדקה ולעניינים שבקודש, וזאת למרות שפרנסתו לא הספיקה לכלכלת ביתו. בנוסף לכך הפריש סכום מסוים ל׳קופת מלווה׳ לשם הלוואת חסד לתלמידי חכמים ואביונים; נותן היה ללווה סכום כדרישתו, והפרעון נפרע ממנו מעט מעט, ולזמן בלתי מוגבל. חתנים וכלות אשר מחוסר אמצעים כספיים נאלצו לדחות את נישואיהם – זכו באמצעות הלוואת הרב לקיים את נישואיהם בזמן, והוא היה גובה את החוב בפרוטות, וכאשר אירע לא אחת שיד הלווה לא השיגה לפרוע חובו – מחל לו הרב בשמחת לבב וברצון גמור ושלם. וכשאמרו לו ידידיו: ׳מפני מה אין אתה תובע אותם ומחייבם בדין?׳ נהג לענות להם: ׳האם אלה שלא פרעו חובם הם גזלנים או גנבים ח״ו? אלא מה? וודאי השעה דחוקה ואין ביכולתם לפרוע, יבוא זמן וה’ יצלח דרכם ויפרעו חובם… ואם במקרה לא יפרעו לגמרי – מוחל אני להם׳׳
נועם שירתו
ר׳ שאול קצין, שכונה גם ׳הרב החסיד׳ נודע בשעתו גם כמנעים זמר מאין כמוהו. קולו הנחמד והנעים, נשמע בעיקר בחופות חתנים, ובכל משתה ושמחה של מצווה. שירתו שימחה אלקים ואנשים, ומאליו יובן, שתכלית זמרתו וכוונתה הייתה למצות שמחת חתן וכלה, ולשמח כל מסיבה של מצווה.
חלק ניכר משיריו שהגיעו לידינו מיוסדים על משקלי השירה הספרדית הבנויה, כידוע, על יתד ותנועה, דלת וסוגר. רב גדול זה הטיב לכתוב דברי שיר בסגנון יפה של שפתינו לשון הקודש; שירים אשר בנועם וחן מדברותיהם היוצאים מהלב, יחדרון עמוק אל לב הבשר החי, ויתנו כוסף ותשוקת לבב לקול מליהן, והכל לשם שמים לייחד הדודים, כידוע ל׳יודעי בינה׳.
פרסם חיבורים משלו ומשל אחרים…
הרב שאול הרבה לכתוב וכתיבתו מבוססת על ארבע פינות פרד״ס התורה:
1. כלילת שאול, הוא השם הכולל לספר, הבנוי ארבעה חלקים: ענף הראשון, שאלות ותשובות על דרך הפשט בסגנון של הלכה למעשה ופסקי הלכות מראשונים ועד האחרונים. ענף השני, קובץ גדול של דרשות על ג״ן שבתות השנה וסדר החגים והזמנים. ענף השלישי, קובץ מסוים של חידושים ופירושים בדרך נסתר על קבלת האר״י וכתבי רבינו הרש׳׳ש זצ״ל. ענף הרביעי, קובץ שירים, יקרים על סדרי המקאמים במליצת השיר והחרוזים על עניין לעניינו משובצים.
2. רועי ישראל, חיבור שאלות ותשובות להלכה ולמעשה, הכולל שלושה חיבורים מרבני וגאוני אר״ץ יע״א: חלק א׳ להרב הגאון מוה״ר יהודה קצין זצוק״ל מחבר הספר מחנה יהודה. חלק ב׳, להרב הגאון ראש על אר״ץ רבה מוה״ר רפאל שלמה לאנייאדו זצוק״ל מחבר הספרים בית דינו של שלמה וכסא שלמה. חלק ג׳, להרב הגאון מוה״ר אפרים לאנייאדו זצ״ל מחבר הספר דגל מחנה אפרים.
כמובן השתדל להוציא לאור אחדים מספרי אביו ודודו למען עשות נחת רוח לנשמתם בגן עדן, הספר הראשון לדודו ויאסוף דוד, למוה״ר דוד קצין זצוק״ל. הספר השני, ליקוטי אברהם, מוקדש לאביו, מוה״ר אברהם קצין זצוק״ל. את הספרים האלה הוציא לאור בירושלים, בתרנ״ט(1899). כמו כן עזר וסייע בהדפסת כמה ספרי קבלה חשובים, כגון: שפת אמת, עלי נהר, וזמרת הארץ, ואף הגיה בהם הגהות חשובות יחד עם רעו ועמיתו בתורה, השד״ה [שאול דוויק הכהן] ז״ל.
