מתוך בטאון דרכי אר”ץ-גיליון מס’ 1 (אלול תשמ”ו 5747-1987)
טור היו״ר מנחם ידיד הלוי ז”ל
הניצנים נראו בארץ!
גליון ב’ של ״דרכי אר״ץ” מוגש לפניכם, אחי ורעי, לאור התגובות החיוביות שהגיעו אלינו מהארץ ומתפוצות הגולה.
כבר ציינתי בגליון הראשון את הצורך בכינוס עולמי שלנציגי יהדות אר”ץ מכל העולם. אכן, חלום זה הולך וקורם עור וגידים: אני מאמין שנצליח לקיימו, אי”ה, בשנת תשמ”ח — היא שנת הארבעים למדינת ישראל.
ומה יותר סמלי מאשר לכנס נציגות יהדות אר״ץ בירושלים בשנת הארבעים לעצמאות מדינתנו. זהו המשך לגעגועי יהדות אר״ץ לארץ ישראל — געגועים אשר הניעו משפחות רבות, רבנים וגאונים, לקום ולהתישב עוד בטרם קום המדינה, בערי הקודש צפת, טבריה, ירושלים וחברון הלא היא קרית ארבע. זהו ביטוי למפעלי הבריחה והגבורה למען עלית יהודי סוריה לארץ.
אחי ורעי, הניצנים נראו בארץ. כורח השעה להמשיך, במלוא המרץ והתנופה, כדי להעמיד גלעד ליהדות מפוארת, על מורשתה העשירה. ובכך נתרום את חלקנו לשילוב מורשת ומנהגי ישראל בתקומתנו המתחדשת, למען העם היהודי כולו.
מדי שנה בשנה, חוזרים אנו בפסח על האימרה ש״כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח״. אימרה זו משקפת את היסוד ואת הנצחיות של עם ישראל — נצחיות המבוססת על לימוד העבר. חקירת המורשת מתוך ראיה לעתיד ולהמשכיות. החלטת הנהלת המרכז על עידוד חוקרים בנושאים שונים הקושרים ליהדות אר״ץ, הינה שלב ראשוני להגשמת שאיפתנו ללימוד העבר ותיעודו. אני תקוה שחברינו יעשירו אותנו ויקחו חלק במפעל חשוב זה.
אני פונה אליכם שוב: אנא הושיטו לנו עזרתכם, סיועכם ושיתוף פעולתכם — וכל המרבה הרי זה משובח.
שלכם באהבה
מנחם ידיד
