מתוך החוברת דרכי אר”ץ מס’7 שנת 1993
בפסח תשג״א יוצא הנשיא חאפז אסד בהצהרה מהפכנית ראשונה מסוגה: יהודי החפץ לצאת את סוריה לארצות הברית יכול לעשות כן. ״בניסן עתידים להיגאל״ אומרים מקורותינו ו״יציאת מצרים״ מתחדשת במהדורתה המודרנית: אלפי יהודים מותירים אחריהם רכוש רב ועמל של שנים ויוצאים, כשמשארותם צרורות במזוודותיהם, ללא אפשרות הוצאת כספם ורכושם איתם, ונעים לכיוון ברוקלין בניו-יורק.
חלום מתגשם! שאיפה לחופש וכמיהה לחרות הם כבר ברי-ביצוע, הגם שזה מתבצע בעליות ובירידות, הגם שהמחיר כבד, הגם שברוקלין אינה מאפשרת ללקק דבש בה בעת מיתון ומשבר כלכלי חריף הפוקד את אמריקה, וכל זאת מבלי להזכיר את קשיי הקליטה הרבים במושבה החדשה שבסביב “אושיאן פארקווי״.
שמחה מהולה בעצב רב. קהילה יוצאת לחופש אך בכד מתחסלת נוכחות יהודית בעלת עוצמה כלכלית ורוחנית, בת אלפי שנים, שחודרת בשורשיה עד אברהם אבינו.
״דרכי אר״ץ״ מביא בדפים אלה תיעוד קווים לחיים הציבוריים של יהדות חלב וסוריה בשנותיה האחרונות, בתמונות ובמסמכים, בקטעי עתוגות ובלקט חדשות אודות העליות והירידות ביציאת יהדות זו לחופש.
״נשיא סוריה, חאפז-אל-אסד, הודיע כי כל יהודי בסוריה יכול לצאת את ארצו לחו״ל אך אסור לו להגיע לישראל. דבריו של אסד נאמרו בשיחה עם אישים לבנוניים ושיחה זו מתפרסמת היום (יום ה׳) בעיתון אל-נהאר היוצא בביירות״. גלובס 13.12.91
