מתוך בטאון “דרכי אר”ץ” גיליון 17 שנת 2012

מעורב חלבי

מזכרונותיה של מיכל הל-אור (מזרחי) – בתיאבון!
מעורב חלבי: מזרח-תיכוני, איטלקי וגם ספרדי – יחד!
אני זוכרת את המאכל האהוב,”ריז בחליב” رز بحليب (דייסת אורז וחלב) וגם את ה”קלסונס” calsones (רביולי גבינה בשפת יהודי חלב) עם חמאה. יושבים היינו ליד אמא ומכינים “רישתא” رشتا ,בצק מרודד וחתוך לרצועות דקות שלאחר בישולן,היו מוגשות לשולחן עם הקלסונס וכך נוצר המאכל המיוחד לשבועות :”רישתא בקלסונס” رشتا بكلسونيس .
זוהי חגיגה קולינרית גם מזרחית- עם האורז, גם איטלקית- עם הרביולי והפסטה וגם ספרדית- עם הקלסונס ! פסיפס חלבי במיטבו !

על סגנון הכתיבה של חיים סבתו

“….על רקע נופה של ספרות עברית ‘רזה’, נעדרת שורשים ורדודת לשון, אני גומע את ספריו של סבתו כמים חיים.”   ירון לונדון

“…כתיבתו של חיים סבתו משתבחת כאחד הצלילים המדוייקים ביותר שיש בספרות הנכתבת כאן בשנים האחרונות…”   דב אלבוים

מספרי אר”ץ

“לחם שלמה”- ר’ רפאל שלמה לניאדו
תקופת החיבור: המאה הי”ח. סוג החיבור: חידושים והלכה. אותיות רש”י.
תוכן החיבור: שאלות ותשובות, כולל שאלה “שנשאלתי מחכם אחד אשכנזי” ושאלות ששאלו הרב חיים מוציירי והרב חיים עמרם בעת עוברם בחלב.
דפוס: שמואל אשכנזי, קושטאנדינה (טורקיה) “אשר תחת ממשלת אדוננו המלך סולטן חאמיד”, התקל”ה.

יהודי חלב בקהיר

” התפללתי בבית הכנסת של החלבים שגדלו, הם או הוריהם, בעיר חלב שבסוריה ולימים התיישבו במצרים. לפני תפילת מנחה של ערב שבת, נהגו מתפללים להקדים לבית הכנסת ולשוח בענייני עולם. פעם אחת, פנה אחד המתפללים לחברו המלומד: ‘אמור נא לי. כמה זה מיליון גניה(המטבע המצרי)?’ ענה לו המלומד: ‘מיליון גניה, זה הרבה מאוד כסף. אל תשאל’ ולא יסף. שב חברו ושאל: ‘יעני, כמה הרבה?’ הרהר האיש, נענע בראשו פעמיים וענה לחברו: ‘זה הרבה מאוד. יכול להיות חמישים אלף גניה. יכול להיות אפילו מאה אלף. השם יודע.’

בית הכנסת של החלבים שכן בפינת הרחוב שהוביל לשוק הירקות. השוק קידם בשמחה את בואם של היהודים שנהגו לקנות שם ירקות, דגים טריים ומלוחים ודברי מזון אחרים ובשמים. גם נזקקו יהודים להביא כל יום שישי לשוק את כובע “הטרבוש” האדום לגיהוץ בחנות מיוחדת לכבוד שבת, חגים ומועדים. בעלי אמצעים היו מביאים את בגדיהם לגיהוץ שהיה נעשה בלחיצת הרגל על מגהץ ענק המונח על לוח נמוך שהיה מונע ברגלו המאומנת של האיש המגהץ. במוצאי חג הפסח, יצאו היהודים מבית הכנסת והלכו לשוק לקנות את דג “הפסיך” המלוח, את החסה וכן את הלחם הערבי השטוח שנאפה במיוחד למען היהודים לאחר שבילו שבוע פסח שלם בכשרות, והיו הירקנים מוחאים כפיים כבעלי שמחה וצועקים: ‘איל-חאמץ!
איל-חאמץ! .” elhamess

מתוך ספרו של ד”ר אברהם מטלון: “קורות משפחה ועם”