לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת ג’)
מאת: כמהר״ר יצחק משה שחיבר זצ”ל, הרב הראשי ואב בית הדין לעדת הספרדים בבואינוס איירס.
אמר החכם מכל אדם: “לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים״ (קהלת ג׳ א). הנה כל ימי הייתי מצטער על דבר זה, מתי יבוא לידי ואקיימנו, מתי נזכה להחיות מערמות עפר את ספרי חכמינו ומאורינו חו”ר אר”ץ ז״ל, המפורסמים בתורתם ויראתם הטהורה, לחדש כנשר את נעוריהם ולהדפיסם מחדש, אשר הרבה מהם נשארו בכתב־יד ואבד עלימו כלח, והרבה מהם אזלו מן השוק ואין זכר למו, כספרי הרב בעל הכלים מהר״ש לניאדו זלה״ה וספר מכשירי מילה למהר״א שמאע הלוי בעל קרבן אש”ה ז”ל ועוד ועוד. וכמה מהם נדפסו מעיקרא באותיות מטושטשות אשר בדוחק רשומן נכר, וקשה אפילו לרבנים לעיין בהם, כספר ״בית דינו של שלמה״, ו״המעלות לשלמה״ למהרש״ל זיע״א.
מתי נזכה להנציח את שם חכמינו ז״ל ולהקים להם מצבת זכרון עולמים בהדפסת כל חיבורי מעשי ידיהם אשר הם זכרונם, ולעשות מהם קבוצה שלמה וחטיבה אחת, שתהא מונחת בגנזי הספרים של כל מדרש ומדרש.
מתי נזכה לשלם להם את פעלם הטוב אשר פעלו עמנו מדורי דורות. אלו חכמינו חכמי האמת כבטוי הרמב”ם אשר תורתם היתה אומנותם, ורוח חן וענות צדק ותמימות אמיתית וטהורה. בלי כחל ובלי שרק. היתה נסוכה תמיד על פניהם. אלו חכמינו ז”ל אשר היו חובשים עצמם בבית המדרש ימים גם לילות, ומסתפקים במועט מן המועט ומלמדים תורה ברבים עד שזכו להנחיל לנו אנחנו אנשי אר”ץ תורה ויראת שמים שלמה, אשר עד היום גולת אנשי אר״ץ סחויקיס בתומתם. וכל מקום שגלו, שכינה גלתה עמהם. בכל מקומות מושבותיהם לארצותם בקהילותם. מקימים להם בתי כנסיות. בתי מדרשות, בתי אולפנא. מוסדות של צדקה וחסד. ומקדשים שם שמים בפרהסיא וממשיכים כמסורת אבות בקדושה וטהרה.
אלו חכמינו ז”ל הפרושים מהנאות העולם. אשר השפיעו בחסידותם וצדקתם על ארץ להיותה אר”ץ זבת חלב ודבש. עיר של סופרים ושל ספרים.
* * * *
זאת האר״ץ אשר לא פסקה ממנה תורה מעולם. אר״ץ אשר אבניה. אלו בוניה, ברזל. כאשר יעיד בגדלו המאור הגדול הרמב״ם ז״ל באגרתו לחכמי לוניל באומרו: “ואתם אלופי ומיודעי, הריני מודיע לכם, שלא נשארו בזמן הזה הקשה, אנשים להרים דגל משה. ולדקדק בדברי רב אשי. אלא אתם וכל הערים אשר סביבותיכם. אבל בכל המקומות האלה, אבדה תורה מבינם וכו”בכל א״י ובכל סוריא, רק מדינה אחת והיא חלב. שבה חכמים “עוסקים בתורה” ע״כ.
זאת האר״ץ אסר זכתה לשם עולם כאשר השכח השביח אותה ר״י אלחריזי בספרו תחכמוני שער מ״ו. וז״ל: ״ומשם באתי לעיר המלונה, היא ארם צובה הברוכה. כי שם צוה ה’ את הברכה, ומלבד נועם מדות קהליה. וחמודות אציליה. בא אליה זה שלשים שנה מושיע ורב, מארץ המערב. הוא החכם י׳ יוסף מערבי (תלמיד הרמביים, עיין כהקדמה למורה נבוכים). וראשי כל נדיבי צובה ונכבדית, זרע ראשי ישיבות. הנכבדים בכל מדות טובות וכו”.
זאת האר״ץ אשר זכתה שגם סוחריה. ובעלי בתיה, כלם אנשי תמימי דרך ההולכים בתורת ה’ וקובעים עתים לתורה. בקדושה וטהרה. וכאשר יגיד כל זה הרה”ג איש ירושלים מהרלב״ח בתשובותיו סימן מ״ה וז״ל: “בהיותי הולך לדרכי דרך הקודש, התגוררתי פה חלב יע״א, ומצאתי בה אנשים חכמים ונבונים. קובעים עתים לתורה, ולומדים בכל יום הלכה בפרק אלו נערות, ולמדתי בחברתם באהבה וחבה” וכו”.
זאת האר״ץ אשר עד התקופה היותר מאוחרת, היו נמצאים בה בזמן אחד. יותר מחמשים רבנים שרי תורה ותושיח, אשר בעת הצורך, חתמו כולם יחד בהסכמה אחת. להוציא ספרי תורה ודעת.
זאת האר״ץ אשר גם התייר מ. אדעלמן הגדיל לספר בשבחה במאמרו שנתפרסם ב”הצפירה״ מיום ב’ כ״ט אדי׳ב התרמ״ט. וז״ל בקצור: מצבם המוסרי טוב ויפה, והוא באופן נעלה. עדת ישורון בעיר הזאת חלב, מצויינת היא במידותיה הטובות ובתקנותיה הנכוחות, מכל קהילות ישראל בסוריא ובארם נהרים. אהבת התורה והדת הכתה שורש בלבות אחינו שם, חובבים הם שוחריה ותופשיה, לומדיה ודורשיה בכל נפשם ובכל מאודם וכו’. כתשע מאות תלמידים מבקרים את הבית הזה (תלמוד תורה) וערך שלש מאות מהם לומדים גמרא עם כל המפרשים וכו’. מאז ומעולם התנוססו באלעפפא (ALEPPO) אבני נזר, מופלגי תורה וחכמה אשר בתורתם וחכמתם האירו עיני אחינו בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם וכו’.
זאת האר״ץ אשר הקימה לנו תמיד דור ישרים, ואשר עד היום, למרות כל ההרפתקאות והגזירות והרדיפות העוברים על אחב״י שמה, לא פסקה תורה ממנה. עד היום ישנה ישיבה שם, מלבד ״תלמוד תורה״ ושיעורי ערב בבתי כנסיות שמה.
כל ההישגים האלה ורוח הקודש אשר שאבנו לנו, והשיורי טהרה, אשר נשארו בקהלותינו עד היום הזה, יש לזקוף לזכותם של אותם גבורי הרוח, חכמינו ומאורינו חו״ר אר״ץ אשר מפיהם אנו חיים, ובזכותם אנחנו קיימים בנפש ורוח של ישראל סבא.
מאמר זה הופיע כהקדמה לספר ״ארוכה ומרפא״, בהוצאת מכון הכתב, ירושלים(העורך).
חכם יצחק משה שחיבר זצ”ל נולד בחלב והתחנך בה בהנחית חכם משה טוויל זצ״ל. עלה בחלב בסולם ההוראה והתורה עד שהתמנה למנהל בית הספר ״תלמוד תורה״. בשנת 1952 יצא הרב שחיבר לבירות. בה שהה שנה אחת וממנה היגר לבואינוס איירס. ארגנטינה. הוא יסד שם בעזרת ראשי קהילת חלב בארגנטינה. מערכת חינוך מפותחת ומאורגנת ביותר: מגן ילדים ועד לישיבה. כולל סמינר למורות תלמידיו משמשים היום מנהיגי עם במקסיקו סיטי ובסאן פאולו. תחת השגחתו. הוקמו בבואינוס איירס שתי משחטות. רשת איטליזיס ובית חרושת לנקניק; והכל על טהרת הכשרות.
פעילותו בחינוך , אשר כללה גם הקמת מרכז ספורט. התפשטה מעבר לבירת ארגנטינה, והקיפה את אזורי הנופש שבסביבה. הרב שחיבר זצ”ל שימש רב ראשי בבואינוס איירס ואב בית-דין לעדת הספרדים. על פועלו הרב בחינוך יהודי, הוענק לו פרס ירושלים לחינוך יהודי תורני בגולה לשנת תשמ״ג.
נפטר בבונוס איירס, ארגנטינה, בשנת תש”ן.