חכם ר’ רפאל שלמה לאנייאדו זצ״ל
סניור חכם
ליקוטים מתוך מאמרים שנכתבו על ידי רבנים וגאונים בתקופתו והובאו לדפוס על ידי שאול בן ר’ משה דיב לאניאדו
הרש״ל
הרש״ל, ר׳ רפאל שלמה לאנייאדו, דור שישי להרה״ג ר׳ שמואל לאנייאדו, ראשון הרבנים ממשפחה רמת יחס זו, שהמסורת מספרת עליו שנשלח מצפת על ידי מרן, ר׳ יוסף קארו, מחבר ״שולחן ערוך״, לשמש בקודש בקהילת אר״ץ(ארם־צובא), ונודע בכינויו ר׳ שמואל ״בעל הכלים״, על שם פירושיו: ״כלי חמדה״ לתורה, ״כלי יקר״ לנביאים ראשונים, ״כלי פז״ לספר ישעיהו.
הרש״ל, בנו בכורו! של ר׳ שמואל לאנייאדו זצ״ל, דור חמישי להרב ״בעל הכלים״, בנם של קדושים וחסידים, גדל ונתחנך על ידי רבנן ותלמידיהון, וכבר בגיל צעיר הועד לגדולות. עוד בחיי אביו, השיב תשובות לשואליו בדבר הלכה, ואביו סמך את ידיו עליו. בדברי הסכמתו לאחת מן התשובות של בנו, הוא אומר:
״שישו בני מעי, שישו. אם ספקו״ת שלכם כך, ודאות על אחת כמה וכמה, ראיות בריאות וטובות וחזקות, כראי מוצק יצוקות, ביציקתן בחזקתן חזקות, היתר עומדת על רג״ל, רגל״ה עמדה במישור להוכיח מה יעשה ישראל… את כל הרשום בכתב אמת חכם בני ושמח ליבי… דברים המצודקים, כולם נכונים למבין, וישרים למוצאי דעת, ונתתי לך י״ד ושם. הסכ״ס הסכמת״י לעשות לך בה כהלכה ולמעשה, כן אברכך בחיי, בשמ״ך אשא כפי, יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים, וגם את אחיך בני לו״י שבט אחיך הפקד אתך וילוו עליך, והם חמשה בני סמיכי, וחיי אריכי, ובני מלכי, העומדים על הפקודים״ וכו’.
הנהגת הקהילה
נראה כי עוד בחיי אביו, בשנת הת״ק – חמשת אלפים וחמש מאות ליצירה (1740) – עלה על כס הרבנות בעיר חלב, היא אר״ץ. הרש״ל היה מגדולי רבני העיר ודייניה ומן המפורסמים בה, פארה של משפחת לאנייאדו המהוללת.
חמישים וארבע שנים – בשנים הת״ק – התקנ״ד (1794-1740) – היה הרש״ל ״ראש על אר״ץ רבה״. הוא נהג נשיאותו ביד רמה, והכול קיבלו עליהם את דיניו בהבנה. הוא לא חת מפני איש, קטן או גדול, ואימתו הייתה מוטלת על הכול, ובני קהילתו קראו עליו את הפסוק ״דן ידין עמו״, ברמזם למשך כהונתו כראש הקהילה.
הרש״ל הרבה להשכין שלום בין בני הקהילה, בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. כאביו כן הוא, דן יחידי בכל ענייני בני העיר, השחיטה והטרפויות, דיני ממונות ודינים אחרים, ועל פיו ישקו כל העדרים, בני ארם־צובא, ולא היה מי שהעז להמרות את פיו. על עלייתו לכס הרבנות, הוא כותב: ״ואני הגדול באחים ירשתי כתרו של אבי ז״ל, שישב על כסא הרבנות בשנים הת״ע-התק״י(1750-1710), ושפט את ישראל ארבעים שנה… יושב ודן דיני ממונות ביחידי. וכך היו בזמן הראשונים, רבנן קמאי ובתראי [ראשונים ואחרונים] איתני עולם, מאריות גברו, חסידי עליון. גם בימינו רבים ועצומים, גדולים וצדיקים, ואין פוצה פה ומצפצף שלא לדון ביחידי, כיון שנהגו הראשונים בזמן אבותינו ואבות אבותינו, והכל מקבלים הדין בשמחה ובטוב לבב לרב העיר לדון דיניהם ביחידי״(כסא שלמה, סימן א).
הרש״ל נודע בחריפותו הרבה, בבקיאותו הנפלאה בקבלה ובתורת הנסתר, כפי שמעיד עליו ר׳ יהודה קצין ז״ל: ״נהירין ליה שבילי דשמיא בחדרים ובעליות… הרב הדומה למלאך ה׳ צבאות״. משום גדולתו, היו קוראים לו ״המלך שלמה״, והכול היו מנשאים אותו ומכבדים אותו. עמידתו האיתנה של הרש״ל והנהגתו התקיפה והנחרצת הביאו לעליית קרנם וכבודם של הרבנים בימיו, ולא היה אדם, עשיר או תקיף או בעל השפעה כלשהי, שהעז להתנגד לדברי הדיינים ומורי ההוראה באר״ץ. על מעמדו הנכבד בקרב חכמי ישראל, מעידים חכמים רבים וחשובים, מגדולי בעלי ההוראה בתקופתו מכל קצוות תבל: מוונציה וליוורנו שבאיטליה, מטורקיה, מבגדד, מדמשק, מצפת ומחברון. אלה פנו אליו לקבל ממנו הסכמות לחיבוריהם, הפנו אליו שאלות בענייני הלכה, וקיבלו עליהם את פסיקתו.
מן המפורסמות, שבאותם ימים גרו באר״ץ יהודים יוצאי אירופה -מאנגליה, מאיטליה, מצרפת ומספרד – וגם ממדינות אחרות. הם הגיעו לאר״ץ החל משלהי המאה הי״ז לצורכי מסחר, חסו בצל שגרירי ארצותיהם, והיו כפופים לשלטונם של הללו. הם נקראו על שם מוצאם, ״סניורס פרנקוס״(אדונים אירופים). הם חיו בעיר בשלום ובשלווה, ובזכות קשריהם עם אחיהם בתפוצות, הצליחו במסחרם. הם השתלבו בחיי העיר. רבים מהם היו נדיבי לב, ותמכו בעניי העיר, ומשום כך שררו יחסי ידידות בינם לבין שכניהם המקומיים.
היהודים המהגרים הללו שמרו על מנהגי קהילות המוצא שלהם באירופה, ולא נהגו כמנהג היהודים המקומיים. הם סירבו בתוקף להיות כפופים לתקנות הקהל, שתושביה הוותיקים של קהילת אר״ץ היו כפופים להן, בנמקם את סירובם בעובדה שהם נתינים זרים שיש להם כתב מהשלטון שהם כפופים לו – השגרירים – הפוטר אותם מציות לתקנות הקהילה. הרש״ל היה אחד מן הרבנים שחייבו את הפרנקוס בכל מנהגי הקהילה בנימוק שישיבתם בעיר ישיבת קבע היא, ואביו והוא מתקנים תקנות מתוך כוונה שיחולו על כל תושבי הקבע בעיר, כולל הפרנקוס. מחלוקת גדולה הייתה בין הרש״ל ובין ר׳ יהודה קצין, שחלק על פסיקתו בשאלת הפרנקוס. לבסוף נתקבלה דעתם של ר׳ יהודה קצין ורוב רבני אר״ץ. פרטיה של מחלוקת זו מובאים בספרו של ר׳ יהודה קצין, ״מחנה יהודה״, הדן רובו ככולו בפסק הלכה זה. נכבדים אחדים מבני הקהילה, ילידי אר״ץ, שקנו בכסף מלא את החסות מן הקונסוליות של המדינות נותנות החסות, דרשו מהנהגת הקהילה לפטרם מתשלום מסי הקהל, והמציאו מסמך חתום מן השלטון, המעיד שהם פטורים מן התשלום. אך הרש״ל לא הסכים לפטרם מן התשלום, ואיים להחרימם בציבור, אם יסרבו לקבל את פסק דינו. הנכבדים הללו התעלמו מן האיום, ולא שילמו את מסיהם. רק לאחר שהחרימם הרש״ל בציבור, בבית הכנסת, ולא פחד מהם, וממש מסר עצמו על קיום דין תורה, נכנעו לו הנכבדים הללו, וקיימו את כל פסקי ההלכה שפסק.
שבחי הרש”ל
החיד״א אומר עליו:
״הרב הגדול, מר קשישא, שושילתא דבי נשיאה, מהר״ר שלמה לאנייאדו, ראש על אר״ץ רבה… רב תנא ומשפטיו עם ישראל ועם רבנן… הרב הגדול, מעוז ומגדול, סבא דמשפטים, עטרה בראש כל אדם…״. חברו וידידו הגאון המובהק, ר׳ יהודה בר׳ יום טוב קצין זצ״ל, בהקדמתו לספר ״בית דינו של שלמה״, אומר עליו: ״וה’ נתן חכמה לשלמה, ובו בחר ה׳ למלוך על ישראל לדון ולהורות… רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה… מלך במשפט יעמיד אר״ץ, וכי יריבון אנשים… אינו אלא שרף משרפי מעלה… והוא לבדו נטל עליו עול צבור הכבד להורות להם את דבר המשפט, אסור ומותר, פטור וחייב, טהור מטמא, מעלות השחר עד צאת הכוכבים. כל היוצא מפיו הן הן הדברים שנאמרו למשה מסיני. יפה דן, יפה חייב, יפה זיכה. מוצא שפתיו לא שנה… הלכה ומורין כן, ומי יבוא אחר המלך…״.
הגאון הגדול, ר׳ אליהו דוויק הכהן, כותב עליו בספרו ״ברכת אליהו״: ״שמעו הולך בכל המדינות. מדמשק, מבבל ומבצרה ומכל הסביבות, כל הדבר הקשה יביאון אליו, לפי שהוא משיירי כנסת הגדולה, מן הרבנים אשר היו לפנינו. ושבח לאל יתברך, השאיר לנו שריד שמאיר עיני הגולה, ורב תנא, והוא פליג, מי הקשה וישלם. ומעיד עלי שמים וארץ, מכל החכמים אשר ראיתי, אין כמוהו בחכמה ובחסידות, ודן דין אמת לאמיתו, יחד עשיר ואביון, כולם שוין לפניו בדין…״.
חיבוריו
הרש״ל נודע בחיבוריו החשובים, ואלה הם: ״בית דינו של שלמה״, שו״ת על ארבעה טורים; ״לחם שלמה״, סובב הולך על לשונות הרמב”ם; “המעלות לשלמה״, דרושים על פי הדין וההלכה ״כסא שלמה״, שו״ת הלכה למעשה.
בית דינו של שלמה
שאלות ותשובות על ארבעת חלקי שולחן ערוך – אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט. שאלות ותשובות בעניינים רבים, כגון: סעודה וברכות, מנהגי אר״ץ במנחת שבת, אתרוגים הבאים לחלב מצפת, טעות בס״ת, משכון כלי קודש ועוד, חיילים נכרים שנגעו ביין, בשר וחלב, ריבית והלוואות, תרומות ומעשרות, אבלות, אישות, גירושין, ייבום וחליצה, שותפות, הסכמה על איסור הימורים ומשחקי קוביה, מגע בין יהודים לנכרים, הכנסות הרב הדיין, יהודים בשירות המנהל, פטור הפרנקוס ומשרתיהם ממסים, תקנות הקהל והסכמותיו.
לחם שלמה
חידושים, שקלא וטריא בלשונות הרמב״ם והפוסקים האחרונים.
המעלות לשלמה
לצפייה והורדת הספר מהאתר hebrewbooks.org
דרושים בעניינים שונים: מעלת ראש השנה, יום הכיפורים, התשובה, שבת זכור, פורים, שבת הגדול, מתן תורה, השבת, המילה, הנישואין, מעלת הצדקה וגמילות חסדים, אהבת המקום לישראל ועוד. בסוף הספר מובאות פרפראות על התנ״ך.
כסא שלמה
