“ההיכל הסטום” בבית הכנסת הגדול בחלב
בספרו ״הולך תמים ופועל צדק״ מספר לנו הרב אברהם דיין(נפטר בשנת תרל״ז 1877, ונקבר בקברי הצדיקים, אשר אצל פתח בית הכנסת הגדול), כי לבית הכנסת היו שבעה היכלות. אחד מהם נקרא ״היכל סתום״. כאן מספר לנו הרב דיין אגדה, ששמע מזקן אחד, המסבירה את פשר השם ״היכל סתום״:
״והטעם שהוא סתום שמעתי מזקן אחד, שפעם בשמחת תורה היו שמחים והיו מברכין למלך בקול נעים. ובין כך עבר שר העיר. ותעבור עליו רוח קנאה וחשב בדעתו לעשות המקום ההוא כנסיה שלהם. וילן שם עם קצת מיועציו. בלילה יצא נחש גדול ונכרך סביב צווארו; ולא היו יכולים להתקרב אליו מארס שברוחו. והיה השר ההוא צועק ואינו נענה. וקראו למר זקני הדיין ז״ל, ובא ואמר לו: “שמא חשבת על המקום הזה איזו מחשבה רעה”? אמר לו: “כן, אבל עכשיו אני עושה עמכם מכאן ולהבא טובה כפולה”. אז אמר לו הדיין להנחש: “לך חזור למקומך”, וחזר ונכנס להיכל. ומאותו עת סתמו אותו היכל.(8)
לומדי תורה. בסופו של המעבר ה”היכל הסטום”
אחד ההיכלות בבית הכנסת ע״ש יואב בן־צרויה, נקרא ״היכל אליהו הנביא״. בתוך קיר מערה עתיקה, הנקראת מערת אליהו הנביא, היה מונח ה״כתר״ – ״כתר ארם־צובה״. הכתר היה נתון בתוך ארגז ברזל, ולארגז שני מנעולים, והמפתחות בידי שני אנשים. פותחים אותו רק אחרי טבילה וטוהרה. כשמתחייב איש שבועת התורה, משביעים אותו על הכתר ולא על ספר תורה. ״והכל נמנעים לישבע שבועה זאת גם אם היה אמת, מיראתם מפני קדושת הכתר.״(9)
(8) אברהם דיין, זכרון דברי אר”ץ (ארם צובה)” נספח לספר “הולך תמים ופועל צדק, ליוורנו, תר”י (1850) דף ס”ט.