שלטון הסלג’וקים – חלב בימי הביניים

שלטון הסלג’וקים

מתוך הספר קורות חיים של אברהם צפדיה (2009)

לאורך ההיסטוריה השתלטו על העיר חלב כוחות רבים, החל מהאמורים, החיתים, הרומאים ושליטים מוסלמים. הסלג’וקים כבשו את העיר ב- 1086 ומשלו בה עד לתקופת מסעי הצלב — תקופה בה היא הפכה לעיר-ספר של המוסלמים. הצלבנים צרו עליה פעמיים: בשנת 1118 ו 1124, אך לא הצליחו לכבוש אותה. בתקופתו של צלאח אל-דין, שאיחד לזמן קצר את מצרים וסוריה, הפכה חלב שוב לבירה חזקה, עד שנכבשה ונפגעה קשות ביד׳ המונגולים ב-1260. היהודים שביקשו מחסה בבית הכנסת הגדול לא נפגעו, הואיל והפורעים לא נגעו בו לרעה בעת שהותם שם, וכך ניצלו יהודים רבים. הממלוכים התעשתו, נלחמו בעקשנות רבה והצליחו לגרש את המונגולים כעבור שנה (1261) ואף שלטו על כל סוריה.

בתקופת שלטונם של הממלוכים חלה ירידה תלולה במידע הקיים על אותה תקופה. המעט הידוע בא בעקיפין לאור כיבושיהם במקומות אחרים. בתקופתם, הם לא העניקו לחלב חשיבות מיוחדת. הנציב הממלוכ׳ ישב במצרים, והוא מינה נציב משנה בחלב ובדמשק. המרחק הגיאוגרפי של חלב מקהיר גרם לנציב להיות עצמאי יותר בתפקידו. לדוגמא, הנציב היה יוצא למלחמה סביב אזורו ללא תיאום עם מרכז השלטון בקהיר. עד מהרה הפך תפקיד הנציב בחלב למעין “עונש”, גלות או לשהות בחבל ארץ קשה־שירות. זו הסיבה שהנציבים “נאלצו” להוכיח את יכולתם על ידי נקיטת צעדים עצמאיים להאדרת שמם ולא התירו לאף מצרי לקבל בתחומו תפקיד כלשהו, הואיל והנציב נשלח בתור עונש. הנציבים בנו לעתים מסגדים על מנת לפשר בין אימאמים שונים, שכל אחד מהם חשב את עצמו לבכיר יותר.

בכלל, משחקי הכבוד במזרח תפשו מקום נכבד בסגנון שלטונם של קודקודי המדינה. זו הסיבה שהנציב היה בונה מסגד נוסף והיה מכבד בו את אחד מהם, לעתים על מנת לפאר את שמו־שלו בבנייתו המפוארת של מסגד מסוים. אך הם לא עסקו רק בבניית מסגדים אלא גם בהרחבת שווקים, בהקמת בתי חולים ועוד. הנציב אָרוּן הגיע לחלב כנציב בעונש. על מנת להוכיח את עצמו, הוא הטה את מימיו של אחד הנהרות (Qweq) בתעלה שהגיעה לחלב. היה עליו להתגבר על קשיים הנדסיים מרובים שלהם נדרש ממון רב. כך יצא שבעצם הזרמת המים לחלב הוא השפיע על העיר לטווח ארוך ועל התפתחותה. את המים הוא הזרים במספר גלגלי ענק שבסיבובם הזרימו מים לתעלות לשדות חקלאיים וכן לבוסתנים שבהם נהגו לבלות תושבי חלב בימי הקיץ החמים.

המונגולים חזרו שוב ב-1399, והפעם בראשותו של טימור לנג העריץ שממנו סבלו היהודים רבות. מסמך מגניזת קהיר מתאר את כיבושיו ואת הנזק הרב שנגרם ליהדות חלב. רבים מבניה נהרגו וחלק מאנשי הקהילה אף נלקחו כשבויים.

חלב בימי הביניים

בתקופתם של הממלוכּים שימשה חלב בסיס לחילות שיצאו למלחמה במונגולים, במלכים הנוצריים של קיליקיה, ואחר כך בסולטאנים העותימאניים. בזמן זה היא שימשה כתחנת-מעבר לסחר חמשי מפרס, תבלינים מהודו, כותנה סורית, צמר, גרעינים, אגוזים לאירופה. ב-1516 היא נכבשה על ידי השולטאן העות’מני ביאזיד השני, ומושל הפרובינציה מטעמו קבע בה את מושבו. ביאזיד אף מתח ביקורת על החלטתו של פרדיננד מלך ספרד על גירוש היהודים ב 1492 באומרו: ״האם ניתן לכנות מלך כזה חכם ואינטיליגנטי? הוא מחליש את ארצו ומעשיר את ממלכתי”. העות’מנים הרחיבו את הסחר הבינלאומי של האימפריה בייסודם של מושבות סוחרים אירופים מארצות שונות. השולטאן אף קרא ליהודים מרחבי אירופה לבוא ולהתיישב באימפריה. ואכן, יהודים רבים היגרו מארצות שונות לשטח האימפריה העותימנית, ביניהם גם גולי ספרד.

במרכזה של חלב נמצאת כאמור, המצודה הנראית למרחוק, והעיר המשיכה להתפתח ממערב וצפונה לה. לעיר זו היו שערים רבים (כ-15): באב אל פראג’, באב אל ג’מיל, באב אנטקיה, באב אל אחמר, באב אל חד׳ד 1עוד. אלו היו שווקים שהסתיימו בשערי העיר מהם יצאו לכיוונים שונים. השערים הוקמו במהלך התפתחותה של העיר, מה שמעיד על מרכזיותה בעיקר בתקיפה העות’מאנית. שטח העיר הוכפל בתוך תקופה של כ-70 שנה במהלך המאה ה־ 16. אז נבנו 19 חאנים חדשים מתוך סך כולל של 53. כמו כן נבנו 31 שווקים חדשים שהעלו את מספרם הכולל ל־56 שווקים. בתקופה העות’מאנית הייתה חלב לעיר השלישית בגודלה ובחשיביתה אחרי איסטנבול וקהיר.

כיכר באב־אל־פראג’ ומגדל השעון בחלב. הכיכר עברה שינויים רבים במשך הזמן, ושימשה כמרכז העצבים של העיר המתפתחת, מקום בו מוקמים בתי-מלון וסוכנויות נסיעות. מגדל השעון נבנה ב-1898 בתקופת שלטונו של הסולטן עבדול חמיד השני שהורה על הקמתם של מגדלים דומים בערים הראשיות. (הסולטן עבדול חמיד השני העניק, מתוך גישתו החיובית להתיישבות היהודית בארץ-ישראל, שטחי קרקע בעמק יזרעאל. לקיבוץ שהוקם בעקבות מחווה זה קראו חמדיה, על שמו של הסולטן). צילום , Mideastimage 1910.

השווקים של חלב הם לרוב שווקים מקורים (כדוגמת הבזאר הגדול ושוק התבלינים המצרי באיסטנבול). הם מאופיינים ברחובות ארוכים ומסועפים, המתמחים בסחורות שונות. שוק העור אל-איטאקייה, שוק התבלינים אל-חיבאל, שוק הבשמים אל-עטארין, שוקי המזון א-סקאטייה ואל-בהרמייה, שוק הזהב והתכשיטים אל-איסטנבול, שוק הסבון אל-סאבון וגם שוק מיוחד לרעלות, לטורבנים ולכיסויי ראש. פרט לרובע המסחרי הופיעו גם שכונות חדשות מעבר לשערים רובע ג’מיליה – על שמו של המושל העותימאנ׳ ואלי ג’מיל פאשה (קרוב ל-22 רובעים שהתווספו ב-1583) בעיקר בצפון העיר ומצפון־־מזרח לה. בשכונת ג’דיידא (החדשה) התיישבו בעיקר נוצרים, והיא הייתה הבסיס להתפתחזת תעשייתית מאוחרת יותר. ואילו היהודים התרכזו בשכונת בחסיתה (ומאוחר יותר בג’מיליה), הקרובה יותר למרכז העיר ולשווקים. הכניסה לרובע היהודי הייתה דרך – באב אל שרקי.

1600-1516. בתקופה זו אף השכונות המוסלמיות התרחבו. נבנו 18 מסגדים ומדרסות, וכן חמש זאויה- מקום התאספותם של הסופים (אנשי רוח – מזכירים את העוסקים בקבלה ביהדות), בעיקר בתחום המוסיקה.

יש לציין שלחלב הייתה המוסיקה היפה ביותר  בערי המזרח התיכון ולחניה הפכו לנכסי תרבות עממיים ברחבי המזרח התיכון.

מתחילת המאה ה-17 ואילך נוספו עוד 14 מסגדים ושבעה מבועי מים, ומתחילת המאה ה-18 ואילך נוספו עוד 11 מסגדים ו-23 מבועי מים. התפתחות זו הפכה את חלב להיות גדולה ויפה יותר מדמשק ומבחינה ארכיטקטונית הייתה לעיר-מודל כחיקוי לאיסטנבול.

חלון בחאן אל-סאבון (שוק הסבון) בעיר העתיקה בחלב. הוא מפורסם בשל הדקורציות הגיאומטריות בחזיתו, בסגנון ממלוכי. נבנה ע”י המושל הממלוכי אזדמור בין מזיד, במאה ה- 15. צילום MIDEASTIMAGE 1910

השוק בחלב 1930

המרכז למורשת אר”ץ מברך על כל יוזמה של תיעוד והפצת מורשת ארם צובה (חלב) ומוכן לתת לה פרסום באתר שלנו. אין המרכז מתערב בתוכן של היזם שביקש לפרסם באתר שלנו ונענה בחיוב. לכן, הודעה זו מוגשת לציבור על ידי אותו יזם, באמצעותנו וללא מעורבות שלנו בתכנים שלה. בכל בירור או הזמנה מהודעה זו, יש לפנות ישירות למייל/לטלפון שלו המוצגים בהודעה זו.