המביט לאר״ץ ותרעד – אר״ץ רעשה

המביט לאר״ץ ותרעד – אר״ץ רעשה

מתוך הספר קורות חיים של אברהם צפדיה (2009)

על האירועים האחרונים נוסף גם אירוע מדרך הטבע: רעידת אדמה. ב־14 אוגוסט 1822 (כז’ אב תקפ״ב) התחוללה בחלב רעידת אדמה עזה ביותר. כאלף יהודים נספו (מתוך כ-3,000 נספים) והעיר סבלה מחורבן רציני ביותר. תושבים רבים ברחו מהעיר והתגוררו באוהלים מחוצה לה. היו משפחות יהודיות רבות שהיגרו – מ׳ לעינטאב ומי לדמשק. עדות לאירוע זה נמצאה בספר “גבר ישראל” שנכתב על ידי הרב אברהם חמווי, והודפס בגיברלטר ב־1882 בשפה הספרדית. ספר זה נמצא על ידי ידידו של הרב אברהם עדס (מבני ברק) דב הכהן, ותורגם על ידו לעברית. מאמר זה מתאר את גודל ההרס והחורבן שבא על חלב

ב-3 באפריל 1941 כתב הסופר והחוקר הרב מאיר נחמד בכתב-העת “העולם” מאמר על האירוע הנ״ל (בהתבססו על הספר הנ״ל) וכן קינה שנשא, וכך כתב:

״בשנת תקפ”ב (1822) הייתה רעידת אדמה גדולה בארם-צובה, שגרמה לחורבן עצום ונהרג אז הקונסול הכללי לממשלת אוסטריה, סניור עזרא די-פיגיוטו. לפי הידיעות שהביא הרב הידוע משה סתהון (בעל ספר “קהילת משה”) בזיכרונותיו, נפלו כאלף יהודים חללים באותו הרעש”. הוא חיבר קינה על מאורע זה שנוהגים לאמרה בתשעה באב.

ואלו דבריו:־(ציטוט)

“בשנת תקפ”ב, בליל ראשון בשבת, ׳”ז באב, נעשה רעש מעט מאוד ואחד מן האלף
לא הרגישו. בליל שבת קודש כ״ג אב היה רעש חזק עוד יותר, ה’ יצילנו וכך בליל כ״ה… בליל כ״ו בחודש היה הרעש חזק מאוד. ולמחרת בלילה הרעש חזר שבע פעמים. למחרת נפלה אימה ופחד על כל בני העיר. הארץ רעשה ומוט התמוטטה, וטבעו בארץ שעריה, אבד ושבר בריחיה, ועם זעם הרעש נעשה נפץ… נתקו מוסדותיה, נפלו המדרגות, וכל חומת הארץ תיפול. ונמשך הרעש זמן רב שלא נשאר בנו דעת לשער במה זמן נמשך, יש אומרים דקה אחת ויש אומרים חמישה רגעים ויש אומרים יותר. נעשה הרס וחורבן ברוב העיר,והאנשים שיערו בשכלם כי נהרס יותר מבתי חצי העיר ובקומה שנייה רובם שקעו ונהרסו. זעם הרעש וההרס נעשה בשלשה רחובות, ברחוב העקבה לא נשאר בית אחד מאלף ובל האנשים שנמצאו שם נרמסו. וברחוב השני, הוא רחוב אל-ג’לום, גם בן נהרס כמו ברחוב הראשון בעוונות נפקד ממנו יחד עשיר ואביון, בחור וגם בתולה, חתנים וכלות, זקנים עם נערים שבע מאות נמצאו פגרים מתים תחת המפולת, הוציאו נשמתם בטהרה, שלש מאות הוציאו אותם גוססים ומתו.

קטע נוסף ממאמרו של הרב מאיר נחמד ז”ל

1) בחצר בית חנן הוציאו עשר נפשות מתים מבני המשפחה ויקברו אותם במקומם.

2)הרבה משפחות נדדו לדמשק, ושם קבעו את דירתם עד היום, במו משפחת הררי, לניאדו, טוטח, ענתיב׳, עבאד׳, עדס ועוד הנמצאים בדמשק ומוצאם מארם-צובה.״

3) את הקינה הזאת אומרים ביום תשעה באב אחרי הקינות בבית. היא נדפסה פעם אחת בש’ תרמ״ה, אבל אזלה כליל מן השוק.

4) הרב הייא הררי, שהיה גדול בתורה ובמעשים

5) משה ששון, שהיה אחד מגדולי העדה ועסקניה, עשיר גדול, והיתה לו משרה גדולה בבית המכס.

את הקינה הזאת אומרים ביום תשעה באב אחרי הקינות בבית.

סגולה נגד רעידת אדמה לקבוע קופת צדקה בקירות הבית

מהתיאור הזה ניתן להתרשם מעוצמתו האדירה של הרעש שנמשך על פני מספר לילות, מהמספר הרב של הקורבנות בנפש וההרס הרב, וכן מנטישת העיר שחלקם עזבוה לצמיתות. אלו שלא נדדו לקהילות סמוכות אחרות, ברחו אל השדות והקימו לעצמם אוהלים בהם השתכנו עד להתארגנותם מחדש. ר’ אברהם ענתבי כתב באותו זמן את ספרו “יושב אוהלים”, עת אף הוא התגורר באוהל מחוץ לחלב. בספר הוא מתאר גם את רעש האדמה ואת הנזקים והקורבנות בנפש וברכוש.

הערה: הפרטים אודות הרעש הם חשובים לגנאלוגים החוקרים את שורשי משפחתם בחלב, הואיל והרצף המשפחתי עשוי במהלך המחקר, להשתבש. הגנאלוגים עשויים למצוא את שרידי המשפחות בדמשק או במקום אחר, ויתכן שהן אף נכחדו.

המרכז למורשת אר”ץ מברך על כל יוזמה של תיעוד והפצת מורשת ארם צובה (חלב) ומוכן לתת לה פרסום באתר שלנו. אין המרכז מתערב בתוכן של היזם שביקש לפרסם באתר שלנו ונענה בחיוב. לכן, הודעה זו מוגשת לציבור על ידי אותו יזם, באמצעותנו וללא מעורבות שלנו בתכנים שלה.