מתוך החוברת דרכי אר”ץ מס’7 שנת 1993
חיי הקהילה נמשכים בישראל
פרוזדור בבית הכנסת הגדול של חלב, לאחר שיקומו
בחלב של התקופה האחרונה, היא ״ארם צובא של פעם, יש בתי כנסיות רבים ומפוארים, חלקם -עתיקי יומין. רק בית כנסת אחד נהרס על ידי השלטונות: בית הכנסת העתיק והחשוב ביותר. שנקרא ״מדרש בית נשיא״. השלטונות הסורים רצו לבנות על גביו מבנה חדש. אולם ראה זה פלא: מאז ההריסה זורמים במקום מים רבים, וכל המהנדסים שהוזמנו למקום אינם יכולים למצוא פתרון לזרימה זו. שום מבנה לא נבנה על מקום בית המדרש העתיק.
אולם, בית המדרש עצמו העתיק את מקומו לארץ ישראל. ברמת השרון נבנה זה לא כבר מרכז תורני גדול, ששמו ״מדרש בית נשיא״, והוא מפיץ את אור התורה לכל הסביבה.
כך סיפר לנו הרב ניסים נפתלי, מבני ברק, בן למשפחה חלבית, שהקים את המרכז ועוסק בקירוב רחוקים ובקירוב קרובים יוצאי סוריה.
יוצאי סוריה רבים, ובעיקר יוצאי ארם צובא, שנמנים אגב בין הקוראים הנאמנים של ״יתר נאמן״, מספרים לנו, כי השרשים העמוקים של הקהילה הצמיחו בארץ דור של יהודים תלמידי חכמים בני תורה אמיתיים, יראי שמים. הם מספרים גם שצעירים יוצאי סוריה בקשו לראות את מרן הגרא״מ שך שליט״א והגאון רבי חיים קנייבסקי שליט״א ולקבל ברכה מפיהם, וגם להפגש עם הגר״ע יוסף שליס״א, להיוועץ עמו בענייני מנהגי עדות המזרח.
יהודי סוריה מתחלקים לשלש קהילות נפרדות ולא רק גיאוגרפית: קהילת דמשק הגדולה, המונה כ־4000 נפש, קהילת חאלב הקטנה המונה כ*400 נפש וקהילת קמישלי המונה כ־100 נפש. קהילת ארם צובא היא הקהילה החרדית ביותר, וחיי התורה מפכים בה בחיות מרובת על אף המספר הקטן של בני הקהילה, חאלב היא גם עיר מוצאם של רבנים ידועים בישראל כמו משפחת רפול ומשפחת עדס. הרה״ג ר’ אברהם עדם שליט״א אף פרסם לפני כשנתיים ספר מיוחד על מנהגי ארם צובא (ספר דרד אר”ץ).
יהודי מבני־ברק שהגיע מחאלב לפני כ־20 שנה (״אל תכתבו את שמי, כי יש לי שם עדיין קרובים״) מספר לנו כי קיים כל העת קשר ישיר עם הקהילה. בנושא של אספקת ספרי הקדש. הקשר פועל דרך ארה״ב, ויהודים סורים הנוסעים לשם כתיירים חוזרים באופן גלוי עם ספרי קודש. היחס של המשטר הסורי לעניני הדת אוהד מאד. והסורים באים לקראת היהודים בנושא של סיפוק צרכי הדת.
לדוגמא, מספר לנו האיש כי בחאלב בנו לפני כמה שנים בית מטבחיים חריש, שבא להחליף את בית השחיטה המיושן. בבית המטבחיים הישן היתה פינה מיוחדת לשחיטה יהודית כשרה, ואילו בחדש, הפועל על מכונות שוויצריות אי אפשר היה לשחוט ע״פ ההלכה. מזורים התחשבו בבקשה היהודית. והקצו פינה מיוחדת לשחיטת-כבימים ימימה.
