ארם צובא, היא חלב, מוצאת את שורשיה בלמעלה מארבעת אלפים שנה — עוד מתקופת התנ”ך כאשר — כך לפי האגדה — אברהם אבינו עבר בה בדרכו לארץ כנען.
זוהרה של הקהילה היהודית בחלב מתגלה במאה החמש־עשרה ועד התחלת המאה העשרים, תחת השלטון העותומני, עת גדלה והתפתחה בהשפעותיה התרבותיות והכלכליות בשטח שבין בגדד ועד איסטנבול. פרט למקים בודדים, חיו 30,000 חברי הקהילה בשקט עד מלחמת העולם הראשונה. הגירת היהודים מחלב החלה בסביבות 1910, בעיקר לארצות הברית ולארגנטינה.
לשיאה הגיעה יהדות חלב בהתפתחותה תחת השלטון הצרפתי(1920 – 1945) ובכל השטחים: מסחר, חברה, תרבות, ודת. עשרות בתי כנסת, בתי ספר, מוסדות קהילתיים כבית היתומים, בית חולים ותלמוד תורה, ואף מועדון מיוחד בשם (Union Jeunesse Israelite). ביהדות זו ניתן לספור באותה תקופה מספר רופאים, עורכי דין, נציג פרלמנטרי ואף שר.
עס התחזקות הלאומנות הערבית ב־1936 והסכסוך היהודי* ערבי בא”י, התחילה תופעת הגירה מסיבית לכל רחבי העולם: א״י, לבנון, האמריקות השונות, ואף למזרח הרחוק — בעיקר שנגהאי, הודו הונג־קונג, ויפאן. מלחמת העולם השניה הביאה שקט יחסי לעשרים אלף יהודי חלב של אז, שהתחלקו לשני רובעי מגורים: ג׳־מיליה, שכונת בעלי האמצעים, ובחסיתה, שכונת דלי העם. חיי הכלכלה, הדת, והאירגון החברתי המשיכו כתקנם, בעוד שחיי החברה התמקדו סביב הפעילות המסחרית בחאן־אל־ג’ומרוק, התוכניות של מועדון הUJJ. ובידור שני בתי הקפה המפורסמים: שיקה ושוויקה.
שנת 1947 נתנה את האות להתחלת הדעיכה: שריפות של מתפרעים, גזירות של לאומנים, הלאמת נכסים, ולחצי ממשלה גרמו לגל הגירה נוסף, שוב לישראל, ללבנון, שתי האמריקות ולמילאנו שבאיטליה. כך זה נמשך עד 1960, עת הוחמר המצב, והוא הולך ומחמיר עד ימינו. הופעה מעגינת לציון: בעוד שהשואה האכזרית והבלתי נשכחת הכחידה קהילות שלמות באירופה, הרי שדעיכת היהודים בחלב, הפריחה אותם בארצות שאליהן היגרו. ׳׳כל עיכוב לטובה״ אומרים מקורותינו — או ״כל עכבה לטובה״ נהגו החלבים לומר. מעז יצא מתוק. כך, מוצאים את צאצאי החלבים בארצות מגוריהם כיום, ובמיוחד איטליה, שוויץ, צרפת, פנמה, ברזיל, ארה״ב, בעלי עמדות מפתח בעולם הבנקאות, המסחר, התעשיה והפעילות החובקת עולם. נאמנים לרוח הערבות זה לזה, כלם אכן מלוכדים, מאוחדים, רגישים ומקפידים על שימור מורשתם, ונאמנים לעזרת אחיהם בישראל בתפוצות ובכל ארץ מצוקה.
אלברטו דיוואן יליד חלב, עבד כעתונאי בין השנים 1943 – 1952 בחלב ובבירות. היגר משם לברזיל, ושם הוא בנה את ביתו בסאן פאולו.
