דיב שבתאי לניאדו(הידוע בשם: אבו שבתאי) היה זמר, פייטן ושליח ציבור קבוע בבית-הכנסת הגדול במנין המסתערבים בשבתות ובחגים, במשך שנים רבות.
מדי שבת וחג, באשמורת הבוקר, לפני שחרית, היה מנצח בנגינות על מקהלת המשוררים, המשמחים אלוקים ואנשים, עד שמתאספים המתפללים. בשעת התפילה, בקטעי הזמרה היה מרעיד בקולו את כל חללי בית-הכנסת הגדול עת היה אומר, בקול רם, את הקטע ״וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה״, זאת כדי להכין את כל המתפללים לומר, ביחד, באימה וביראה: ״קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות.״
היה מסדר את טקסי ברית המילה ומנצח במנגינות ושירים, עד לגמר הדלקת הנרות ומכירת ״קערת אליהו הנביא״ וכשמתאספים כל המוזמנים, מושיב את הסנדק ומדריך את אבי הבן לקריאת הפסוקים והברכות.
בחתונות, בזמן הטקס, היה עומד בראש המנגנים והמזמרים לפני החתנים והכלות, בשירה וזמרה, לשמח חתן וכלה עד התחלת טקס הקידושין.
להבדיל, היה מנחם אבלים ומסדר להם כל מה שצריך לענייני האבל, התפילות, השכבות, לימודים וכיוצ״ב בכל ימי השבעה.
היה לו זכרון מדהים. זכר שמות הנפטרים של כל משפחה ומשפחה מבני עירנו, מאה וחמישים שנה אחורנית ויותר. כשהיה עושה השכבה היה מזכיר את שמות כל הנפטרים מבלי שיאמרו לו את שמותיהם.
בליל יום הכיפורים, לפני ״כל נדרי״, כמנהג יהודי אר״ץ בכל העולם – היה אומר השכבה לרבני העדה, גאוניה ודייניה, שנפטרו במשך מאה וחמישים שנה לפחות והכל מהזכרון מבלי לטעות בסדר פטירתם.
זכרונו הפנומנלי וצלילות דעתו עמדו לו עד יומו האחרון. נפטר זקן ושבע ימים, ביום ח׳ בשבט תשי״א והוא בן תשעים ולא נס ליחו. הספידוהו הרה״ג שלמה זעפראני זצ״ל, הרה״ג יצחק שחיבר זצ״ל. יהי זכרו ברוך.
הרב משה דיב לניאדו
נולד בארם צובא בשנת תרנ״ב, מצד אמו הוא נכד לדיין המצויין הר׳ משה הררי זצ״ל. בגיל חמש חלה בעיניו ומאז ניטל מאור עיניו אך לא מאור מעיניו. למרות אובדן ראייתו, למד בת״ת ולמד תלמוד מפי רבי עזרא שעיו ע״ה. בשקידתו בלימודיו השתווה לחבריו, עד שהיה לאחד הבקיאים והמעמיקים בש״ס, בפוסקים ובספרי השו״ת. הוא עשה לילות כימים בלימוד התורה. היה בין המשכימים הראשונים הבאים לבית-הכנסת ״בית נשיא״, מקום תפילתו הקבוע. לרוב היה לו תלמיד חכם, חבר שישב לידו והשמיע לו דברי תורה, ש״ס, פוסקים ושו״ת. כמו כן היה בעל ידע רב בהויות העולם לסוגיהן, והיו נהירים לו השבילים בהרבה מקצועות ותחומים. רבים השכימו לפתחו לשאול ולשמוע בעצתו, אם בענייני משא-ומתן, או מקח וממכר של מטלטלין ומקרקעין. חריפותו, שנינותו וזכרונו הפנומנאלי היו לשם דבר. היה טוען, חוקר ומייצג בעלי דינים (תובעים ונתבעים), בפני בית-הדין בבקיאות ובחריפות מיוחדת. רבים מבני הקהילה, ראשיה, סוחריה, ״עמך״ והרבה מוסלמים, נוצרים, עורכי-דין וכן ראשי ופקידי השלטון כיבדו והעריכו ידענותו ושיקוליו בכל עניין ועניין. הכיר כל אחד בשמיעת קול אפילו אם עבר זמן רב מאוד מאז דיבר איתו. היה פייטן, נעים זמירות ישראל. בקיאותו וידענותו באמנות השירה והזימרה, מומחיותו ודייקנותו במנגינה ובקצב ה״מקאם״ היו לשם דבר שאין שני לו. אהב לשמוע שירים ומנגינות של עמים אחרים כדי להוסיף ידע ובקיאות באמנות הזימרה שכל כך אהב. לימד תלמידים רבים אמנות זו כדי שיעמדו לימין החזנים בתפילתם בציבור. היה מאחרוני הנפילים ומשיירי כנסת המזמרים בארם צובא (חלב) וידע בע״פ למעלה מאלף שירים ופיזמונים על לחניהם וניגוניהם שלמד מאביו ומגדולי הפייטנים בתקופתו. יודעיו ומכיריו עדיין זוכרים בגעגועים את שירתו -שירת יחיד המדויקת להפליא שהיתה סוחפת אחריה את קהל שומעיו הרבים בהשתאות ובהתפעלות עת היה אומר את קטעי התפילה שנאמרו בנגינה ובמיוחד ה״קדיש״, ה״קדושה״, שירי ה״דואר״ והבקשות שנאמרו בלילות שבת בבית-הכנסת ״בית נשיא״, שהיה ממונה עליו ויושב ראש שלו עד עלייתו ארצה. בשנת תרפ״ח – 1927 התמנה על ידי בית-הדין על רכוש ההקדש של חכמי ורבני אר״ץ למכור ולקנות, לבנות ולתקן, לקבל השכירות והחובות כפי כתב המינוי החתום על ידי כל הרבנים של ארם צובא. עם מינויו ע״י ביה״ד, נסע בגפו לעיירה קילז על מנת לעמוד על מצבו של הרכוש שהיה שם, כגון ה״מצבניה״ (בית חרושת לסבון וכו׳), שהיו שייכים להקדש וכך עשה ליתר הרכוש של הרבנים; מכר נדל״ן שהיה בשכונות הערבים ורכש אחר בשכונות של היהודים, השכיר הבתים ותיקן את מה שנחוץ, אימץ לו בעלי מקצוע בכל השטחים: בנאים, סייחים, צבעים, נגרים וכו׳, שהיו נענים לבקשתו בכל עת וזמן. לשם החזקת המבנים התעניין בכל פרט ופרט, בדק כל תיקון והיה משיא עצות לבעלי המלאכה שכולם היו נשמעים לעצתו. הכיר וידע את סימטאות שבילי ורחובות ארם־צובא חלב השונים. במקרים רבים הלך לבד בלוית מקלו לכל המקומות שרצה להגיע. בשנת תש״ח – 1948, עם הכרזת המדינה, פורעים ערבים שרפו, הרסו ושדדו בתי-כנסת ובתי-מדרשים ואף ב״בית נשיא״ פגעו.
לאחר ימים, עם שוך הזעם ולאחר שנרגעו הרוחות, דאג לשיפוצו מחדש על פי תכנונו. את חזיתות האולמות שהיו מעץ וזכוכית ואשר נשרפו ונותצו כולם, הוא דאג להחליף בקירות אבן וחלונות, סתם שער אחד בחומת בית-הכנסת ואת השער הראשי הזיז ימינה, כך שמיקומו היה מול הרחוב המוביל לבית-הכנסת וכך אפשר, ליתר בטיחות, לראות את הבאים מרחוק. לאחת מדלתות ההיכל שהייתה עשויה מלאכת מחשבת עם כל מיני פיתוחים בעץ, ואשר נשרפה כליל, שקד לחפש בעלי מלאכה מיוחדים שידעו לשחזרה במדויק.
בשנת תשכ״ב – 1962 עלה ארצה ונהג יום יום ללכת לבית-המדרש ״חן מרדכי״ לשמוע תורה מפי הרה״ג הרב משה טויל מעלי הכהן זצ״ל. ביום כ״ח בתשרי תשכ״ט נתבקש לישיבה של מעלה ונדם כינור ישראל וישורון. יהי זכרו ברוך.
מכתב ניחומים ששלח החכם יצחק שחיבר זצ”ל מבואנוס איירס, למשפחת לניאדו בהוועד לו על פטירתו של הרב משה דיב לניאדו ז”ל.
תרגום מכתב המינוי של הרב משה דוד לניאדו על-רכוש ההקדש משנת-תרפ”ח חתום ע”י רבני ארם צובא
בשם ה׳ נעשה ונצליח
בהיות שיש הקדשים השייכים לחכמי ורבני ארס-צובא יכוננה עליון אמן, בתים וחנויות מלך פה צובא יכוננה עליון אמן, ומצבנה ואוצרות מלך בעיר קלז יכוננה עליון אמן, וחובות חדשים גם ישנים אצל אחרים והקדשות קבועים כמו הגאבילא(מס קהילתי) ומותר הנושים וחייבים וכיוצא בהם, וצריכים שיהיה אחד פקיד ומורשה לפקח ולהשגיח עליהם, לבנות ולתקן ולהשכיר את הקרקעות הנזכרים, לקבוע ולקבל השכירות והחובות והקדשות הקבועים הנזכרים אי לזאת אנן בית דין הצדק וחכמי ורבני אר״ץ יכוננה עליון אמן, דחתומים להלן מרצוננו ומדעתנו הננו מקנים ארבע אמות קרקע לחכם רבי משה דיב לניאדו השם ישמרהו ויחייהו, ואגבן אנחנו ממנים ומרשים אותו ממונה ומורשה כללי על כללות ההקדשות של חכמי ורבני אר״ץ מקרקעי ומטלטלי הנזכרים ומרצוננו ומדעתנו הרשות נתונה בידו לבנות ולתקן ולהשכיר ולהחכיר ולמכור את המקרקעי ולקבל את כל הכספים השייכים לחכמי ורבני אר״ץ יכוננה אל עליון אמן מקרקעי ומטלטלי ולתבוע בין בדיני ישראל בין בערכאות של גויים ולדון ולהתפשר ולמחול באופן שהרשות נתונה בידו לעשות מה שהוא נראה טוב בעיניו להצלחת כללות נכסי חכמי ורבני אר״ץ יע״א וכל אשר יעשה הרי הוא שריר וקיים. ומעתה ומעכשיו שמנו את יד חכם רבי משה הנזכר כידינו, ופיו כפינו, ודיבורו בדיבורנו ותביעתו בתביעתנו וקבלתו כקבלתנו ומכירתו ושכירותו כמכירתנו ושכירותנו, ופשרתו ומחילתו כמחילתנו ופשרתנו, באופן שכל אשר יעשה חכם רבי משה הנזכר הרי הוא רצוי ומקובל שריר וקיים כאילו נעשה ונגמר על ידינו ממש. ומרצוננו ומדעתנו הננו אומרים לחכם רבי משה הנזכר זיל דון וזכה והנפק לגרמך ולחולקך וכל דמתמני לך מן דינא עלי דידן להדר. כל זה נעשה מרצוננו הטוב והגמור בקנין גמור ושלם כתקנת חכמינו ז״ל, ועל דבר אמת וצדק כותבים וחותמים פה צובא יכוננה אל עליון אמן בחודש חשון התרפ״ח (שלהי 1927) לבריאת עולם דקיים.
הצעיר שלמה אליהו לניאדו ס״ט
הצעיר משה יוסף מעלי הכהן ס״ט
הצעיר רפאל עזרא מרקוס ס״ט
הצעיר עזרא יצחק חמווי ס״ט
הצעיר יצחק רפאל סוויד ס״ט
הצעיר יצחק הדאיא ס״ט
הצעיר משה מזרחי ס״ט
הצעיר רחמים מזרחי ס״ט
הצעיר יוסף יהודה ששון ס״ט
הצעיר יצחק חכ״י דיין ס״ט
הצעיר יהודה בכמהר״ן עטייה ס״ט
הצעיר יוסף בכמה״ר עזרא שעיו ס״ט
הצעיר אברהם משה רביע ס״ט
הצעיר עזרא יוסף עבאדי ס״א
הצעיר ציון אברהם לניאדו ס״ט
הצעיר סלים אברהם זעפראני ס״ט
הצעיר מאיר ח״ר משה דיין ס״ט
תרגום מכתב המינוי של הרב משה דוד לניאדו על-רכוש ההקדש משנת-תרפ”ח חתום ע”י רבני ארם צובא
