אנו שמחים להגיש בזאת מהדורה שניה, מחודשת, של הספר ״מאוצרות ארם־צובה״, כהוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים והמרכז למורשת אר״ץ.
חלקו הנכבד של ספר זה מתמקד בבית הכנסת הגדול והקדמון של חלב, אשר, יש מי שסברו שנבנה ע״י אבנר בן־צרויה, שר צבאו של דוד המלך, בעוד שאחרים סבורים שנבנה בתקופת בית שני. אלה וגם אלה ידעו לספר על יופיו והדרו, על שבעת היכליו ועל נסים ונפלאות שנקשרו בו לאורך דורות.
בבית הכנסת הזה נשמר במשך מאות שנים, ספר התורה העתיק והחשוב לכלל עם ישראל, הלא הוא “כתר ארם צובה” – וזאת עד שהוצא משם למשמרת מסתור לקראת העברתו למדינת ישראל, לידי נשיאה השני, יצחק בן־צבי.
הספר הזה יוצא באדיבותם של יקירינו, ז’ק גינדי ורעיתו רחל, מלוס-אנג׳לם, ארה״ב. אנו מודים להם על מפעלם החשוב הזה ועל השתתפותם המתמדת בפעילות המרכז למורשת אר״ץ.
יהי ספר זה גלעד צנוע וסמלי למורשת יהדות ארם-צובה המפוארת.
מנחם ידיד נשיא המרכז
משה כהן יושב-ראש המרכז
ספר זה, מוקדש לאחת מן העתיקות בקהילות ישראל – קהילת חלב. קהילה זו, הקוראת לעירה כשם המקראי ארם צובה, התקיימה שם, כנראה בלי הפסק, כאלפיים שנה. עיקרו של ספר זה הוא שתי שכיות החמדה של קהילה זו: בית הכנסת ״ הקדום בבתי־הכנסת וה״כתר” ־ המיוחס והמעולה בספרי המקרא שבידינו. העיר חלכ היתה במהלך תולדותיה מן החשובות בערי המזרח, במידה רבה בזכות ישיבתה על אם־דרכים. חלק נכבד מן המסחר שבין אגן הים התיכון לארצות המזרח עבר בעיר זו והעשירה. בימי גדולתה, במאות הט״ו־והי״ט (15-19), השתווה מספר תושביה לערים המאוכלסות ביותר בעולם. בשנת 1517 הגיע מספר תושבי חלכ לכ ־ 70,000 (כלונדון ב1545- היו 80,000 נפש) בסוף המאה הי״ח, עת מנתה אוכלוסייתה כ־ 80-100,000 נפש, דמתה כגודלה לערים כמרסיי והאמבורג.
כעיר המעטירה הזו, ישבה קהילה יהודית משגשגת שעשתה לה שם כמקום של קמח ומקום של תורה. הקהילה משכה אליה מהגרים בני ארצות שונות, והמפורסמים שבהם גולי ספרד וסוחרי איטליה.
הקהילה גם ייצאה מהגרים, בייחוד במאתנו, כאשר מרבית בניה עזבוה, הן מסיבות כלכליות, הן מחמת המציק. במהלך הדורות אבדו לה כמה מנכסיה. כך, למשל, משלושת בתי-כנסת ששימשו את הקהילה במאה הי”ג יצאו מרשותה שניים. על אחד מהם, שהופקע מיד׳ היהודים בשנת 1327 ונעשה למסגד (ג׳אמע אלחיאת, מסגד הנחשים), מעידה כתובת הקבועה בקיר, ועל תהליך ״גזלתו״ המשפטית מספרים בפירוט רב מקורות מוסלמיים.
ספר זה חייב במידה רבה את קיומו לאוסף הנדיר של צילומי בית-הכנסת שהעמידה לרשותנו גברת שרה שמאע. בסתו 1947, זמן קצר לפני שנפגע בית-הכנסת בפרעות, שכרה גברת שמאע צלם שצילם כארבעים צילומים של בית-הכנסת. בזכותה עומד לרשותנו תיעוד יחיד במינו ורב-ערך. את הצילומים הקדישה התורמת לזכר הוריה – טרה (אסתר) ועזרא שמאע.
יעמדו על הברכה סלמה וסטנלי בטקין וסני הרולד דרימר אנשי ניו-יורק על תרומתם להוצאת הקטלוג. התערוכה נעשתה בנדיבותם של ארא ואברהם דרייפוס, ציריך.
תודתנו לוועד האפוטרופסים של כתר ארם צובה ולמכון בן־צבי על שהואילו להשאיל לנו את ה״כתר״.
מגן ברושי אוצר אחראי
אוצר אחראי: מגן ברושי
עיצוב הקטלוג: תרצה כרי
עריכה לשונית: אפרת כרמון
עיצוב התערוכה: נועה סיוון
תצלומי בית-הכנסת: צלם מקומי, 1947, באדיבות גב׳ שרה שמאע, ירושלים
תצלומי הכתר: נחום סלפק
סדר: גרפ פרס בע״מ, ירושלים
לוחות: טפשר בע״מ, ירושלים
נדפס בדפוס כתר בע״מ, ירושלים
קטלוג מס׳ 290 מסת״ב 2־965-278-078 מוזיאון ישראל, ירושלים 2001
