הפתגמים בארם צובה -חלב
אמנון שמוש
פתגמים שנאמרו בין יהודי חלב בערבית, מתוך הספר אר”ץ ומלואה (מחקרים בתולדות קהילת ארם צובא ותרבותה) שיצא לאור ע”י המרכז מורשת ארם צובא (חלב) בשיתוף פעולה עם מכון בן-צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים.
לחץ כאן להורדת קובץ המחקר בPDF
הפתגם הוא ביטוי קצר וקולע של חכמה עממית מצטברת. הרעיון שבו אוניברסלי, אך הניסוח לוקלי. אותו רעיון, אותה אמת, ניתן למצוא בניסוחים אינספור במקומות שונים בעולם, בתיאורים היונקים מן ההווי והפולקלור המקומי. החרוז והתקבולת מסייעים לזכור אותו כלשונו.
כששמעתי מפי ׳חלבי׳ צעיר, יליד ברוקלץ, את הפתגם ׳כל תרנגול על מזבלתו קורא בקול גדול׳, שאלתי אותו מתי לאחרונה ראה תרנגול על מזבלה. ׳תבוא אתי בשבת למרכז הקהילתי שלנו׳, ענה לי.
ליקטתי כמה פתגמים מן הזיכרון האישי, מימי הילדות בחלב, מאמא שהביאה אותם איתה לתל־אביב הקטנה, מהמשפחה ומהחברה החלבית בארץ. הופתעתי לגלות בנסיעותי, שפתגמם אלה נדדו לכל קהילות־הבת החלביות בעולם והוענקו(שלא לומר הונקו) לצאצאים, ספוגים במאכלים החביבים ובמנהגים הבלתי נשכחים.
חן המקום על פתגמיו. חן הלשון הערבית־יהודית החלבית, שהמציאה ביטוי כמו ׳נאס־ מלאח׳, שהולך מסוף העולם ועד סופו. ביטוי זה, כמשל, שמשמעו הלשוני ׳אנשים טובים׳ ושימושו החברתי ׳שומרי מצוות׳, הוא יחיד במינו ומעיד על הקהילה שיצרה ופיתחה אותו. לא כן, לדעתי, הפתגמים. להם יש מקבילות בתרבויות אחרות, בלשונות שונות. החלב והדבש שבהם — הלשון והדימויים העסיסיים, כדרך אר״ץ בעלמא.
איזא כאן סאחבַּכ עַסל, מא תלחַסוֹֹ כּוּלוׁ.אם ידידך עשוי דבש, אל תלקק אותו עד תום. |
כל דיכ עלא מזבלתו סיאח.
|
אלי בנתכל עלא ג׳ארו. בינאם ג׳ועאן.
|
|
|
|
אל דב פי עין אמו ע׳זאל.
|
מא ב׳תערף חַ׳יירי, חִתָא תעאשָר עַ׳יירי.
|
אל זבאלָה ב׳תינְפוּש חאלָה.
|
|
|
|
אִש פִי אַחלא מן אִל חלאווָה? אִל סוּלחה בַעד אִל עַדאוָוה.מה מתוק מחלבה? סולחה אחר איכה. |
דָאר בַלַא ג׳אר ביסוָוא אַלף דינאר.בית בלא שכנים שווה מיליון שקלים. |
יא ג׳ארי, אנתָָ פי דארַכ – ואנא סי דארי.שכני החביב, אתה בביתך ואני בביתי — ואין ריב. |
|
|
|
לאווּ כאן אִל כַּלאם מִן פידָּה, אִל סְכּוּת מִן דַהַבּ.אם המלים כסף, השתיקה זהב. |
עָלא אַד פְרַישַכּ מִד אִג׳רַיכּ.
|
אִיזא כאן לַכ עַ׳רַד עַנד כַּלבּ, אוּללוֹׁ ׳יא סידי׳.אם אתה צריך דבר־מה מכלב, קרא לו ׳אדוני׳. |
|
|
|
אִל חְמאר בּירתִיבָּט בִּרסאנוֹ, אִל אִינסאן בִּלסאנו.החמור נקשר ברסנו, האדם – בלשונו. |
סעאה אִילא רַבַּכּ וּסאעה אִילא אַלבּאכּ.
|
אִלִי בִּדִיא אִל בּאבּ, בִּסמאע גַ׳וואבּ.
|
|
|
|
סַלָּם עַג׳ינַכּ לִיל חַ׳בּאז ווַלאווּ אָכַּל נוּסוֹ.מסור בצקך לידי אופה, גם אם יאכל מחציתו. |
אִחפַז אִרשַכּ אִל אִבּיד, אִיִלא יוֹם אִל אַסוּואַד.
|
אִל ריזְאְְ בִל עַמל, וַלא מִן אִל אַמַל.
|
|
|
|
כִּתְרִית אִל חַרַכָּה, מא פִיהא באראכָּה.
|
אִל כִּסל מא ביטַעמי עַסַל.
|
כַּלבֵּיין בִּיִיאִתלוּ אַסַד.
|
|
|
|
אִיזא כאן ראגָ׳ע מִן אל סאפאר, ג׳יבִּ אִילא אַהלַכּ וּוַאלאווּ חַג׳רָה.
|
אִבּנוֹ עַלא כִתפוֹ, ובִּיפַאתָּש עַלָיה.
|
אַחסַאן מַתאַל סַם וַלַא חַבייתָָ הַם.
|
|
|
|
לִאְמָה אִל זַאיִידָה, מא לה פַאיִידָה.נגיסיו מעל למידה, אין תועלת בצידה. |
בידא אִליוֹם אַחסַן מִן ג׳אנָ׳ה בוֹקרָא.טוב ביצה מיד בידיים מתרנגולת מחר ־ מחרתיים. |
סַאכַאתנָאלו, דַחַ׳ל הווֶא וחְמארו.
|
|
|
|
אִל עאנדוּ ג׳אגֶ׳ה, בִידַיינו בֵּידא.
|
תְע׳אדָה ותהאדָה, תְעאשָה ותמאשָה.
|
דַראבּנִי ובָּכָּה, סַבּאְני ושתאכָּה.
|
|
|
|
כַלבּ חִיר אַחסַן מן אַסַד מַרבּוּט.
|
אִל סקָפאתִי חאפי, אל חַ׳איָאט עַריָאן ואִל נַג׳אר באבוֹ מַח׳לוע.
|
מא בִּחִיכ ג׳ילדוֹ מִיתְל דִיפרוֹ.
|
|
|
|
אִיסאָל מוג׳ארָבּ וּולָא תיסאָל חַכִּים.
|
אִלִי עאשָר אִל אוֹם אַרבּעִין יוֹם, סָאר מִינהוֹם ופִיהוֹם.מן שמתרועע עם חבורה ארבעים יום, הופך לחלק ממנה. |
ג׳אנָּה בַּלַא נָאס, מא בְּ׳תינְדָאס.
|
|
|
|
אִלִּי נִיתוֹ יִסתְרִיח, בִּיאוּל עַלַא כִּל שִי מְנִיח.
|
כל עכבה (עיכוב)- לטובהשעת אכילה – שעת מלחמה |
|
|
|
|