מתוך הספר קורות העץ מאת אברהם צפדיה (2009)
חלב במחזות של ויליאם שקספיר
לא, זו לא טעות. העיר – חלב (במקור במחזה – Aleppo, וגם קפריסין) מוזכרת בשני מחזותיו של שקספיר: “אותלו” ו״מקבת”.
הרקע: משעלתה המלכה אליזבת הראשונה לכס המלכות באנגליה ב-1558 והיא רק בת 25, קיבלה לידיה ממלכה מקרטעת. קרבות רבים של פיאודלים רוקנו את אוצרה, המיטו עליה שואה כלכלית וחברתית, גרמו לאבטלה גואה ולאינפלציה מסחררת. אביה, המלך הנרי השמיני החל ב- 1509 בפעולות שיקום נרחבות וסלל דרכים לשווקים חדשים. אליזבת המשיכה את מלאכת השיקום, ובימיה החלו לחדור סוחרי הטקסטיל האנגליים לשוקי המזרח התיכון באופן אגרסיבי. מרכזי תעשיית הטקסטיל אז היו – צפת וחלב . תעשיית האריגים שפרחה אותה עת בצפת הופנתה לייצוא דרך סלוניקי וסיפקה דרישה רבה באירופה. פוטנציאל זה קרץ מאוד לסוחרים אנגליים שחיפשו דרכים להרחבת עסקיהם. חדירתם של האנגלים לשוק הצפתי במחצית הראשונה של המאה ה-16, גרמה לנזקים עצומים לסוחרים המקומיים. המצב הגיע לכדי משבר כלכלי שבעטיו היגרו ב-1570 בין השאר, משפחות יהודיות מצפת לחלב. בחלב, נתקלו האנגלים במחסום קשה יותר לחדירה עקב נוכחותה של צרפת וסוכנויות נוספות מאירופה, לכן נאלצו לסחור במקביל עם סוכנויות אלו ששלטו במקום. הם עסקו גם ביבוא כותנה, טקסטיל, גרעינים, תבלינים ופירות יבשים לאנגליה.
בתקופתו של שייקספיר (1564–1616), אנגליה החלה לבסס את עצמה כמעצמה מסחרית ותעשייתית. במזרח התיכון, ובפרט בערים כמו חלב וצפת, התקיימו מרכזים חשובים של סחר בטקסטיל, כותנה ותבלינים, שהיו מבוקשים מאוד באירופה. חלב הייתה עיר מסחר מרכזית לאורך “דרך המשי”, שבה נפגשו סוחרים מאירופה, אסיה והמזרח התיכון.
שייקספיר, שגדל באנגליה של תקופת המלכה אליזבת הראשונה, היה מודע היטב לחשיבותם של אזורים אלה במסחר ובפוליטיקה. האזכור של Aleppo ביצירותיו אינו מקרי, אלא משקף את מעמדה של העיר כצומת מסחרי-תרבותי בינלאומי. ייתכן שגם דיווחים על עימותים מסחריים בין סוחרים אנגלים לבין יריבים צרפתים או מקומיים הגיעו לאוזניו, והוא שילב אלמנטים אלה בסיפוריו.
חלב במחזה “אותלו”
ויליאם שקספיר (1616-1564) היה עד בצעירותו למאמצי הממלכה לשיקומה. את המחזה “אותלו” הוא כתב בשנת 1603 לערך.
העיר חלב מוזכרת במונולוג האחרון של אותלו לפני התאבדותו, כאשר הוא מתאר כיצד, בהיותו באלפו, הוא הרג טורקי שפגע בכבודו של ונציאני והשפיל את העיר
אותלו – מוסלמי צפון אפריקאי, שחום עור, שהפיקוד על הצבא האנגלי בקפריסין ניטל ממנו ומועבר לסגנו-קסיו, מחליט לעשות מעשה (מה גם שהגיעה לאוזניו השמועה שסגנו קסיו שכב עם אשתו -דסדמונה). שקספיר מתאר במחזה מעין הספד של אותלו על הדחתו זו, ומחליט לבסוף להתאבד. כך מתאר שקספיר את האירוע במחזה:
(מתוך מערכה חמישית תמונה ב’)
אותלו:
״אשר עיניו, ואם גם לא למדו ללכת תמס,
דמעתו נוטפת כנטוף דמעת עצי ערב,
זאת כתובו ועוד אימרו, כי פעם באָלֵפוֹ,
עת קם תרכי בליעל….”
הערה: המתרגם (נתן אלתרמן) כותב את המלה – Aleppoז באותיות בעברית.
קטע זה במקור:-
Othello:-
Richer than all his tribe: of one whose subdued eyes, ”
Albeit unused to the melting mood,
Drops tears as fast as Arabian trees,
Their medicinal gum set you down this,
And say besides, that in Aleppo once,
Where a malignant and a turbund Turk…”
האזכור מדגיש את ניסיונו של אותלו להציג את עצמו כאדם שפעל בצדק ובנחישות, גם במצבים קשים, כחלק ממאבקו הפנימי עם תחושת הבגידה ואובדן הכבוד. חלב נבחר כאן אולי כסמל למקום רחוק ואקזוטי, המעורר אסוציאציות של גבורה ותעוזה.
“מקבת”
גם כאן, חלב מופיעה כנקודה רחוקה ומסתורית, המחזקת את תחושת העל-טבעי והגורליות המאפיינת את המחזה.
את המחזה – “מקבת” כתב שקספיר בשנת 1606. התמונה נפתחת בשיח בין שלוש מכשפות הדנות בפגישתן העתידית עם מקבת שהיה גנרל בצבאו של דנקן מלך סקוטלנד. תוך כדי השיחה הן מבררות מה עבר על כל אחת מהן.
(מתוך מערכה ראשונה, תמונה שלישית)
״בעלה הפליג לארם־צובה,
קברניט ה״טייגר״ הוא…”
הערה: הפעם כתב המתרגם (אפרים ברוידא) את שם העיר בעברית ארם צובה. במקור – Aleppo.
קטע זה במקור:
Her husband’s to Aleppo gone, master o’ the Tiger:
But in a sieve I’ll thither sail…
האזכור של העיר חלב (Aleppo) במחזות של ויליאם שייקספיר, אותלו ומקבת, הוא תופעה מעניינת המשקפת את ההשפעה של העולם הגיאופוליטי והמסחרי של התקופה על יצירותיו.
מהאזכורים של חלב במחזותיו של שקספיר נמצאנו למדים על מרכזיותה המסחרית של חלב במאה ה-16 במזרח התיכון ועל השפעתה על הסחר בלבנט לאורך מאות שנים – עד תחילת המאה ה- 20.
בסיכומו של דבר, השימוש של שייקספיר בחלב ביצירותיו מדגיש לא רק את הידע הרחב שלו על העולם, אלא גם את יכולתו לשלב מציאות היסטורית ואנושית בדרמה ספרותית נצחית.
חלב של המאה ה-16 וה-17 הייתה עיר שוקקת חיים, מרכז בינלאומי חשוב של סחר ותרבות. המיקום האסטרטגי שלה הפך אותה לנקודת מפגש מרכזית בין מזרח למערב. חלב היוותה סמל לעושר, לעוצמה ולמגוון התרבותי של האימפריה העות’מאנית, אך היא גם עמדה בפני אתגרים, כמו התמודדות עם מתחים בין קבוצות אתניות ותחרות מסחרית עם מעצמות אירופיות.
בעיני בני התקופה, חלב הייתה עיר מסקרנת ומלאת הזדמנויות, אך גם זירה מורכבת של אינטרסים כלכליים ופוליטיים, מה שהפך אותה למוקד חשוב עבור סוחרים, חוקרים ואנשי רוח.
המרכז למורשת אר”ץ מברך על כל יוזמה של תיעוד והפצת מורשת ארם צובה (חלב) ומוכן לתת לה פרסום באתר שלנו. אין המרכז מתערב בתוכן של היזם שביקש לפרסם באתר שלנו ונענה בחיוב. לכן, הודעה זו מוגשת לציבור על ידי אותו יזם, באמצעותנו וללא מעורבות שלנו בתכנים שלה.
