יהדות חלב בראי הדורות
מתוך הספר יהדות חלב בראי הדורות בהוצאת המרכז למורשת ארם צובא -1993
פתח דבר
מאת אברהם כהן-טאוויל ז”ל
מאמר זה נכתב בין השנים 1987-1993
אלפי יהודים עלו לארץ מסוריה לפני קום המדינה, בעלייה הראשונה, בעלייה השנייה, בעלייה השלישית. הם עלו גם לפני עליית הביל״ויים; הם עלו במאה ה-15, במאה ה-16, במאה ה-17 ובמאה ה-18.
כאשר עלה סבי לארץ בשנת 1900, ספק אם שמע את שמעה של הציונות הרשמית, אבל הייתה לו ולבני דורו תחושה ציונית עמוקה, ספונטנית, אינטואיטיבית. הם עלו לארץ לחיות בה, ולאו-דווקא למות בה. עובדה היא, כי כשליש מיהודי סוריה עלו לארץ הרבה לפני קום המדינה.
ביקרתי בחלב ב-1945. הדבר היה בהשפעת מורי הדגול, הפרופ’ מ. ד. קאסוטו ז״ל, שסיפר לנו בהתלהבות רבה על ״הכתר״ של ארם־צובה. גמרתי אומר לראותו בעוד מועד; אותו ואת בית הכנסת הקדמון של קהילת יהודי חלב, אשר שמעתי עליו רבות.
הקהילה היהודית בחלב הייתה הגדולה והפעילה ביותר בסוריה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רוחנית-תורנית. מפליא הדבר, שקהילה קטנה יחסית (בהשוואה ליהדות עיראק או ליהדות מרוקו) ניכר רישומה מאוד בחיי הרוח של יהדות המזרח.
כיצד נוכל להסביר את התופעה, שמאות רבנים, חכמים ודיינים, בארץ בכלל ובירושלים בפרט, הם יוצאי חלב, וזו תופעה המתמשכת למעלה ממאה שנה.
ישיבת ״פורת יוסף״ שבירושלים, על חכמיה ואברכיה, היא ביטוי אחד ליצירה הרוחנית ששורשיה כה עמוקים.
♦
אל נא נשכח, שחלב הייתה עיר בעלת חשיבות בין־לאומית והצומת המסחרי החשוב ביותר במזרח עד המאה ה-19 ועד לפתיחתה של תעלת סואץ.
חלב הייתה עיר מסחר ומלאכה ממדרגה ראשונה. מעלתה הרוחנית והכלכלית של קהילת יהודי חלב משכה אליה יהודים בכל הדורות. זרם זה הגביר את עוצמתה הרוחנית של הקהילה.
עיר זו, שקיומה לא נפסק כ־3000 שנה, שיגשגה כל-כך, בתקופות שונות, עד שנקראה ״עיר ואם בישראל משנים קדמוניות״(1), אחרונים קראו לה: ״וילנה של המזרח״(2)
♦
השאלה העומדת לפניי היא, מה מייחד יהדות זו? מה היא תרומתה הייחודית של יהדות חלב? האם יש משהו מיוחד בתרבות יהודי חלב?
כשאני אומר ״תרבות״, אני מתכוון לאווירה, לאורח החיים, לסגנון החיים, לערכי היסוד, ליחסי האנוש, למאוויים ולאידיאלים. לעניות דעתי, יש משהו מיוחד בתרבות יהודי חלב, ואתן רק דוגמה קטנה: יהודי חלב הצטיינו בזימרה, בפיזמונים וב״שירת הבקשות״. ושירתם מגוונת: שירת היחיד ושירת הציבור, שירה דתית ושירה לאומית, שירי קודש ושירי חול, לכל המסיבות ולכל האירועים, בבית ובבית הכנסת, בשבתות ובימים טובים, בברית מילה ובבר מצווה, באירוסין ובחתונה. אוצר עצום של שירה וזימרה, ומעל לכול ״הבקשות״ ־ אלה, הנאמרות בבית הכנסת בלילות שבת לאחר חצות הלילה ולפני עלות השחר. אינני עומד כאן על הצד המוסיקלי של הדברים, אלא על ההיבט הערכי.
תארו לעצמכם אבות ובנים, גדולים וקטנים, נערים וזקנים, קמים עם שחר לבית הכנסת ושרים בצוותא ״בקשות״. כמה זה מעלה את האדם ומרומם את נפשו! זו תרבות טובה. הבה נשווה זאת לתרבות זמננו, הפסיבית והמגוונת: בידור קל, סרט מתח, קומדיה או טרגדיה – וכל זאת בצפייה מתוך ישיבה בכורסת הטלוויזיה, המשתקת את הגוף ואת הנפש. ולעומת זאת, הנה ב״בקשות״ יש פעילות, יש הזדהות, יש עליית נשמה. ויודגש כאן: לשיר את שירת ה״בקשות״ קמו לא רק תלמידי חכמים וחסידי הדור, אלא גם, ובעיקר, בעלי מלאכה, סוחרים ואנשי מעשה.
❖
תמוה הדבר, שעד היום לא נכתב כמעט דבר על יהדות חלב. אין אף לא חיבור אחד, שיספר על רבניה וחכמיה, על בתי כנסיות ובתי מדרשות שהיו בה, על הקהילה וארגונה, ועל החיים הכלכליים והחברתיים התוססים שהיו בקהילה הזאת.
אחת הסיבות, מדוע לא נכתבה ההיסטוריה החברתית-תרבותית של יהדות חלב, היא בעיית המקורות: הקושי בזיהוי המקורות ובאיתורם. מי שייגש לעשות מלאכה זו, יצטרך לטרוח הרבה ולעשות בשלה את לילותיו כימים. המקורות מורכבים מפרקי מסעות של יהודים ושל לא-יהודים, מהקדמות לספרים ומ״הסכמות״ לספרים שנכתבו, מנוסחי מצבות ובעיקר מתוך ספרי ״שאלות ותשובות״ (מקובל הרבה לראות שם זה בראשי תיבות – ״שו״ת״).
על העושה במלאכה זו לעבור על אלפי דפים של ״שאלות ותשובות״ וללקט מתוכם ״פנינים״, שעל רקען מתגלים הווייתה ואורחות חייה של קהילה יהודית עתירת-תרבות זו, מאוויה וכמיהותיה, חיי הרוח שלה וחיי המעשה בה. זו מלאכה קשה; וכנראה, לא נמצא האמיץ שיתחיל בה.
על אף הקושי והטורח האמורים, הרי חיבור, שיספר את עלילות הקהילה הזאת ואת מפעלותיה במשך אלף שנה – הוא צורך השעה! כי עוד מעט ייעלמו הזקנים היקרים, שעדיין יכולים לספר דברים של ממש על היהדות המופלאה הזאת. עוד מעט נאחר את המועד!
משום כך, ניסיתי, בחיבורי זה, במשיכות מכחול אחדות – לאחר עבודת איתור ואיסוף, בירור ומיון, של חומרי מקור, שעשיתי במידת יכולתי -לצייר קווים לדמותה של יהדות חלב בראי הדורות.
חיבור זה הוא רק תמצית ממערכיה הכבירים, הרוחניים והכלכליים, של יהדות חלב. על כן, תקוותי היא, כי חיבור זה יצית את להט רצונם של אנשי מדע דגולים לכתוב את מגילת פאר תולדותיה של קהילת יהדות חלב, גדולת הרוח והמעש, בכל מיגוון צדדיה.
(1) א. שטראוס-אשתור, ״תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים״, ירושלים, תש׳׳ד-תש״ל(1970-1944), כרך א׳, עמ’ 268.
(2) ב. צ. לוריא, ״היהודים בסוריה בימי שיבת ציון, המשנה והתלמוד״, ירושלים, תשי״ז(1957), עמ’ 170.
