חג החנוכה, חל באזורינו, עם סיום עונת מסיק הזיתים והפקת השמן, ובתקופת המקרא היה מקובל להביא בעונה זו, ביכורי זיתים ושמן זית למקדש.
מאחר והחג חל בחורף, מקובל לאכול בארוחת חנוכה מאכלים חמים ומחממים, ובשל נס פח השמן, רבים מהם יטוגנו בשמן עמוק.
כידוע, המאכלים אופייניים לחנוכה הם לביבות, סופגניות ומיני מאפה מטוגנים, בהתאם לעדה ולמנהגי ארצות המוצא.
מנהגינו בארם צובא (חלבּ) ועוד היום בבתי החלבּים, שהמאכלים האופייניים לחנוכה הם לרוב מטוגנים בשמן, כמו: קַאטַאיֶיף, זְלַאבִייֶה, מְשַּבָּאק, זִינְגוֹל, עֵגֶ‘ה בְּבַתָאתֶה. בנוסף, היו כאלה שדאגו להעשיר שולחנות החג במאכלים אחרים, כמו בַאלַאווָה, גְ’רְייבֶּה, מַעְמוּל וממתקים שונים ממטעמי ארם צובא. יש לציין שלא בהכרח הכינו את מאכלים המטוגנים רק בחנוכה אלא גם בכל הזדמנות חגיגית במשך השנה.
ישנו גם מנהג בבתים מסויימים, שבמאכלים לחנוכה יכללו גם מתכונים חלביים, בשל נס חיסולו של שר הצבא של נבוכדנצר ע”י יהודית, באמצעות מאכל חלבי מורעל, וכך קירבו את ניצחון היהודים ושחרור ירושלים.
