חידודי לשון, אמרי שפר ומשלים היו כאמור, חלק אינטגראלי משפת היום יום בקרב יהודי חלב. שפה זו עברה כחוט השני בין בל שכבות הקהילה ובאה ליד׳ ביטוי בכל ימות השנה.
תוכנם של פתגמים אלו נגע רובו ככולו ליחסים בין בני אדם, באופן ישיר או עקיף, וביטאו בקיצור רב רעיון או תגובה במקום הסבר מפורט. כך, מבלי משים, אימצו את גישתם של חכמי חלב שעליהם נאמר ש״היו ממעיטים בדיבור ומרבים בשתיקה”.
הפתגמים לוקטו לאורך השנים מפיהן של נשות חלב שהתלהבו להסביר את משמעותו של כל פתגם, תוך היגויו במצב אמת. התוכן תיאר מצב נתון, תגובה, אמירת המילה האחרונה, בקשה, קללה, דברי תוכחה, מילות נימוס ועוד. להלן מספר דוגמאות מיני רבות:
על חשיבות הניסיון בחיים נהגו יהודי חלב לומר:
״אִ’סְאָל מוגַ’רֵב ולָא תִיסְאַל חֳכִּים”.
כלומר: שאל בעל ניסיון ואל תשאל רופא (שנחשב למלומד).
על הדמיון בין הבת לאימה היו אומרים:
“טִּבְּע אִל גַ’רָה עָלַה תִּימָה, בְּּתִּטלָע אִל בִּינְת לַאִמְהָה”.
מסקנה: אמור לי קודם מי האימא, ואז אומר לך מ׳ הבת.
על האיזון בין זמן לפרנסה ועת ללימוד תורה:
“סַאעָה אִילָק וּסַאעָה לַרַבָּק”.
זו חכמת החיים של החלבי בה הוא משלב את טובו של העולם הזה עם מצוות ומסורת הדת.
על רמתו של הסוחר החלבי:
“אַעְרָג’ חַלָבִּי ווּצֵל לִלְהִינְד”.
פיסח חלבי הגיע להודו. צא ולמד אם לא היה פיסח לאן הוא יכול להגיע.
כשיש לך קושי להסביר את סבלך:
“אֶללִי מָא דָא אֱלְמֵע’רָאִיֶה, מָה בִּיעְרָף שוּ אֵלחִיכָאיֶה”.
“מי שלא טעם את טעם הדבק הרותח על גבי לעולם לא יוכל להבין לליבי״
מֶע’רָאִיֶה – הכלי בו מרתיחים דבק נגרים. גם משל לנשק חזק נגד אריות.
כיצד אני משתקף במראה?
יָא מְרָאיֶיהי אִללִי בִּתפַרגִ’ינִי בַפָרגִ’יקִי״
מַרְאָה, מראה, מה שאת מראה לי אני מראה לך
מוסר השכל: כפי שאנו מתנהגים לאנשים כך הם יתנהגו אתנו. ח״ך לזולת, והוא יחייך אליך בחזרה.
“אַמְרָק יָא סִידִי” – לפקודתך, אדוני.
“אָבוּס עֵינוֹ” – אנשק עיניו. ביטוי חיבה.
“אִלעָמָא יִדְרבוֹן” – יכה אותם העיוורון, קללה.
“אִל חְמַאר אל וָואצְלָאק רְבִיטוֹ” – בערבית יפה: החמור המגיע אליך, קשור אותו. הכוונה: מה שתספיק תספיק, וזה מה שתקבל.
פתגם גם מהחלבים בארגנטינה:
“אִנתֶה דְח’וֹל פִיל קוֹצֶ’ה, וּחָאלִי אִל בָּגָאז’ לִלשוֹפֵר”.
אתה היכנס למכונית, והשאר המזוודות לנהג. פתגם הנאמר תוך שימוש בשלוש שפות: בערבית, צרפתית (בגאז’, שופר) וספרדית(קוצ’ה).
“אַלִיל אַדַבּ” – חסר חינוך.
“אִל עַמָא יִדְרבָּה / יִדְרבּוֹ” – יכהה/יכהו העיוורון. קללה.
“אָפֶה – מְלָפלַפֶה” – מכשפה רעה.
“אְל מַרחוּם” – המנוח.
“אִבְּן אִל חַלָאל” – בר מזל.
“אִש לוֹנָאכּ ?” – מה שלומך?
על ההבדל ברמת ההשכלה של חלבי לעומת יליד דמשק:
“אִל חַלָבִי ג’וּאָבוֹ פִי תִימְוֹ, אְ – שָאמִי חִתָא בִיסְאָל אִימוֹ” –
החלבי – תשובתו מוכנה בפיו, הדמשקאי – ישאל את אמו (אביו ממילא אינו יודע את התשובה).
“אְל זַגְלוּטָה” – סלסולים שנשים נהגו לעשות בעת שמחה.
“אְלִי מָא בְּגִ’י מָעַק תַעַא מָעוֹ” — אם יסרב לבוא אתך, בוא אתה אתו.
דהיינו, לך לקראת אנשים. כלל ביחסי אנוש.
“אָללָה יָאכדוֹ” – שהאל ייקח אותו. קללה.
“בִּנְת אִל חַרָאם” – “אישה אסורה”. כשהאישה בהריון היא אסורה ליחסי מין, וכן בחורה שעוד לא התחתנה.
“תְּפָדַל, תְעַשָה עָנַּה” – “בבקשה, אתה מוזמן לארוחת ערב אצלינו”
“בְּעִיד עַנָאק” – רחוק ממך. לא מאחל לך
“בָּאטָר” – שפע ותענוגות.
“בָּטרָאן” – מלא ונפוח (שמן – מלשון “וישמן ישורון ויבעט”).
“בּחִיבּ יִמזָח” = אוהב להתבדח.
“בָּלָא תַשבִּיהְ” – להבדיל, ללא השוואה.
“בְּעִיד עַנָּה” = בַר-מִינָן, רחוק מאתנו. להרחיק צרה.
“בַּבּוּג’ “ – נעלי בית(בטורקית).
“גַ’חְש אִל עִיד” – יום “אסרו חג”.
“גְ’הָאז” – כלי בית ובגדים שהכלה מביאה מבית הוריה.
“דוֹטָה / אִל דוֹטָה” – נדוניית הכלה.
“דוּמוּע כַאזָבָּה” – דמעות תנין. רמז למישהו שאינו מדייק בדבריו.
“הֲדוֹלִי שַוּואם” – אלו בני דמשק, לא משלנו. התנשאות החלבים על הדמשקאים.
“וּבַּעְדֵן” – ובכן ? אומרים זאת לשבור שתיקה, או לשנות נושא שיחה.
“זִיָארַת אִל עִיד” – ביקור מסורתי אצל קרובים בחגים.
“חָ’אביֵיה” – כד חרס גדול בפינת הבית ובו מים צוננים. לא היו מים זורמים.
“כָאלְתִי” – דודתי, אחות אבי.
“טָאוֶול בָּאלָק” – הארך רוחך, סבלנות.
“טְהוּר” – ברית מילה.
“יִסלְמוּ אִל אִידֶן” – תבוא הברכה על הידיים שעשו…
“יָא עֵייב אְ- שוּם” – אוי לאותה בושה.
“יָא רֵית” – הלוואי!
“יָא מוֹ, אִישְלוֹנֶק יא מוֹ ?” – גברתי, מה שלומך גברתי?
“יָא סַלָאם !” – איזה יופי! נאמר תוך נענוע הראש לצדדים.
“יָא הִיניָאלָכ” – אשריך. נאמרת בהנעת ראש ימינה ושמאלה.
“יַעטִיהָָ אִל-עָאפְייה” – אלוהים יהי בעזרה.
כִיטְבֶּה — מסיבת ליל האירוסין. מיועדת לצעירים וצעירות בלבד, להיכרות.
“כּל דִיסְת וָאלוֹ עְיטַאָה” — לכל סיר יש מכסה.
“לָאְְ תִּתְעָבּוּ” — פירוש מילולי: אל תתעייפו, משמע, לא הייתם צריכים לטרוח (להביא מתנה, או לעשות גיסטה). בעקיפין – תודה רבה.
“מָא בּוֹ שִי” – אין בו רע, לא רע.
“מִן גִ’ינסְנָא” – מבני מיננו, משלנו.
“מְשָאן חָ’אטְרִי” – למעני, לטובתי.
“מָרְת עַמִּי” – אשת דודי.
“מָאשָאַללָה !” – קריאת התפעלות (חיובית).
“מָהוּל” – מעולה, נפלא.
“מוֹתִי אָנַא” – שאני אמות. שיקרה משהו רע ל׳ ולא לך.
“מַחְפוּזָאת” – דברי שירה שנלמדו לדקלום בע”פ.
“מָא בִחְק גִ’לדָק עֵ’יר דְפְרָק” – לא יגרד עורך, זולת ציפורניך. לא יקרה לך משהו מאוד
“נָאס מִן גַ’מָאעְתנָא” – אנשי שלומנו, משלנו.
“נָאס מָלַאה” – אדם טוב.
“נָאסִיבּ” – גורל. “נָאסִיבּוֹ” ־ גורלו.
“סֵנִיֵת אִל־נַקָש” – מגש מלא כל טוב, אותו שולח החתן לכלתו המיועדת לקראת ביקורה במקווה.
“עֲלָא מָהְלָאק” – לאט לך, אל תמהר.
“עֵיבּ עָלֵיק !” – התבייש לך !
“בְּעְתְבּוּ” – באים בטענות.
“עַאמְתִי” – דודה, אחות אבי.
“עָאְ’ בָּאלֵק” – בקרוב אצלך, אני מאחל לך.
“עִיד אִל פוּר” – חג פורים.
“עִיד אִל גָ’אר” – פירוש מילולי – “חג השכן”. יום ט״ו בשבט בו אוכלים מפירות העץ,
ואף מכבדים את השכנים.
“פִיסטוּק חַלָבִּי” – כינוי לאופיו של החלבי: קליפתו קשה. ותוכו רף וטעים, מרביתם פתוחים קמעה. אלו הסגורים – קשים לפיצוח. פיסטוק — מבוטא גם ‘פִיסְטְ’.
“קוֹנסוּוֶגרוֹס” – מחותנים. ביחיד-קוֹנסוּוֶגרוֹ. פירוש מילולי – הקשר שלנו(בספרדית).
“שָרשוּחַה” – בחורה זולה. בעגה – פְרֶיחָה.
“אל חַזִיט” – המסכן.
״בָסִיטָה״ – פעוטת ערך.
“חַרְפָנֶה” – משוגעת.
“רוֹח סִיתוֹ” – נשמת הסבתא שלו.
כמובן שישנם ביטויים ומשלים נוספים, וכל המוסיף יוסיפו לו.
