גם לשם – צפדיה הייתה תוספת: מבית באואבה. צפדיה מבית באואבה (לאלו שגרו בשכונה זו).
באואבה – כינוי לשכונה בקרבת שער העיר חלב שלה סמטת-כניסה לרובע, וממנה הסתעפו סמטאות קטנות נוספות כמו בלבירינט. בשכונה זו התגוררו כנראה רוב המשפחות שהיגרו מצפת לחלב משנת 1570 ואילך וקיבלו את הכינוי – צפדיה (צפתי) והתוספת -מבית באואבה באה לציין ככל הנראה, את שכונת מגוריו של נושא השם. לעתים השתמשו בשם זה – באואבה כשם משפחה לצורך הקיצור. ולא כתוספת. אופציה זו ניתן לראות בפנקסי המוהלים ובאופן שבו הם רשמו את שמות הנימולים. את שם אבי-הבן ואת שם משפחתו. היו מקרים שאותו מוהל ציין את משפחתו של נימול – צפדיה, ושל נימול אחר מאותה משפחה – באואבה. גם כתיב השם אינו אחיד. ללמדך שלדיוק בשם לא הייתה חשיבות מיוחדת. עובדה זו מקשה ללא ספק על הגנאלוג המנסה לבנות עץ משפחה עם שמות זהים, עוקבים ורצופים.
היגוי השם היה שונה מתקופה לתקופה ומארץ לארץ. עם המצאת הדפוס נכתבו השמות בהיגוי זה או אחר לפי שמיעה ולפי מיטב הבנתו של השומע. הואיל והשמות לא הועתקו ממסמכים התפתחו להן וריאציות לאותו שם. לגבי השם -צפדיה הוריאציות מגוונות במיוחד. כך נמצא בכתובים: -לרבי יוסף צפצייה (נפטר ב-1736) היו שני אחים: ר’ ישעיה צפצייה ור’ אברהם צפצייה. צאצא אחרון לשושלת זו היה ר’ שלמה צפצייה, שנפטר בתדף ב-1904 ואף נקבר בה ליד קברו של ר’ מיכאל אשכנזי.
הערה: אם ר’ יוסף נפטר בשנת 1736, קרוב לודאי שהוא נולד באמצע המאה ה־17. בהתאם למועד ההגירה המשוער של משפחות מצפת לחלב שהחל בסוף המאה ה־16 ונמשך מספר עשרות שנים, ניתן לשער שמשפחתו של ר’ יוסף הייתה בין המשפחות הראשונות שהיגרו מצפת לחלב.
בכת”י מסי 259 (מכון בן־צבי) כתוב בין היתר: “בשנת תרס״ד (1904) ביום כ״ח מנחם־אב הלך לעולמו החכם, הדיין והמקובל חכם־באשי ר’ שלמה צפדייה, המכונה -כמאכי זיע”א”. עוד מסופר, כי לאחר פטירתו של ר’ שלמה רצו הערבים לקברו בבית קברות משלהם, עד כדי כך העריכו אותו גם הגויים. לבסוף נקבר בקבר ישראל, ותושבי תדף, גם גויים נהגו להשתטח על קברו.
לר’ שלמה לא היו בנים כי אם רק בנות. הוא היה מגדולי הרבנים באר״ץ, “ריש מתא וריש מתיבתא” (ראש הקהילה וראש הישיבה) וממלא־מקום של החכם־באש׳, אביו של ר’ שלמה היה ככל הנראה, החכם חלפון צפדייה-באואבה, ונמצא כי הוא נפטר לאחר מות בנו. כחיזוק לידיעה זו היה ההספד שהתגלה בכתב-יד (כנראה מהרב שלום הדאייה), ושם נאמר כי בנו בכורו של חכם חלפון נפטר בעוד אביו בחיים.
בקונטרס “מן המיצר” מאת א. עדס (1999) מוזכר שמו של ר’ עזרא צפדייה-בווביה (הכוונה – באואבה).
בחוברת “דרכי אר״ץ” מסי 13 מוזכר שמו של חכם משה בוואבה (צפדיה) מנהל “תלמוד ת1רה” בחלב. בערוב ימיו עלה לירושלים, נפטר ונקבר בה.
הערה: אפשרי שבין המשפחות שהיגרו מצפת לחלב בסוף המאה ה־16, הייתה גם משפחת רבנים אחת (לפחות), ומפאת כבודם הם מוזכרים כאן במפורט.
וריאציות נוספות : ספדייה, צפדי, ספדי, צפדייה, צפדי’ה, צפציייה, צפדיה, צאפדיא (כך רשום שם אבי בכתובה). בארץ נוהגים לרוב להשתמש בשם צפדיה. מצב זה גורם לקשיים לא מעטים לאלו שעזסקים במחקר גנאלוגי, הואיל והמפתחות לוריאציות אלו הם שונים, ולעתים נתון זה אף יכול לשבש את הקשר המשפחתי. בארץ ישנם כאלו ששינו את השם – צפדיה – ל-צפריר, ספיר, צפתי או ניצן.
