מתוך הספר קורות חיים של אברהם צפדיה (נכתב בשנת 2009)
חלב בעת העתיקה
מבחינה גיאולוגית נמצאת חלב במרכזו של אגן נאוגֶנִי נרחב בצפון סוריה. במרכזו של אגן נוסף נמצאת העיר – דמשק. בין שתיהן נמצאת העיר תדמור. מערבה לחלב נמצא נהר האורונטס. הארמים שהתגוררו במרחב זה עוד לפני תקופת האבות, היו קבוצה של שבטים שמיים דוברי ארמית, ולפי המסורת, ישנו מוצא משותף לארמים ולאבותיו של עם ישראל. השם – ארם – נמנה על פי המסורת על בני שם מצאצאיו של נחור, אבי אברהם. אבות ישראל אף היו מקיימים באותה עת, יחסי-חיתון עם שבטי הארמים- תושביה הקדומים של חרן וסביבתה. חבל ארץ זה היה ידוע גם בשם ארם־נהריים.
שער הכניסה למצודת חלב, והגשר החפיר המקיף אותה מימי הביניים. צילום משנ 1850.
חלב נחשבת לאחת מהערים העתיקות ביותר בהיסטוריה. ההתיישבות בה החלה מהאלף ה-11 לפני הספירה. בשל אופייה הטופוגרפי(תל בגובה 50 מ’) נבנתה עליה במאה ה- 13 מצודה עם חומת מגן בהיקף של חמישה ק”מ עם שבעה שערים, הקיימת עד היום.
בשנים 2515־2530 לפנה״ס (תקופת שלטונה של השושלת הרביעית במצרים) מוזכרת העיר חלב ע”י סָרגוֹן (מלך אכדי ששלט באותה עת), כשמנת מְגָ’ייֶר העתיקה ביותר (מג’ייר -פירושה מערה). אפשר שהיישוב בה באותה תקופה התקיים בתוך מערות הקיימות עד היום. בין סוף האלף השני לפנה״ס ותחילתו של האלף הראשון(תקופת שלטון ההיקסוס – שושלות 17-13, תקופת “יציאת מצרים”) קמו נסיכויות עצמאיות בסוריה, והמקרא אף מזכיר את שמותיהם: ארם־צובה, ארם־מעכה, ארם דמשק, ארם־נהריים וארם בית-רחוב. בימיו של תגלת פלאסר השלישי מלך אשור ואף מאוחר יותר היו מלחמות בלתי פוסקות נגד נסיכויות אלו, וכשהן הובסו הוגלו תושביהם ללב אשור. סנחריב אף מודיע על 208,000 גולים ארמיים משנת 703 לפנה״ס.
העיר חלב מוזכרת בשמה הנוכחי בתעודות מצריות כבר מימי הממלכה התיכונה (האלף השלישי לפנה״ס), וכן בתעודות חיתיות מהמאה ה-17 לפנה״ס שכונתה על ידם – חָלֶפּ (ל בסגול, פ דגושה) כבירת ממלכה בשם – יַמהַד. לאחר מכן עברה לידי מלך מצרים, שוב חזרה לחיתים ואחר כך לידי ממלכת אשור ופרס. אלכסנדר מוקדון, שכיבושיו סימנו תחילת תקופה חדשה בתולדות המזרח התיכון, ניצח את הפרסים בקרב איסוס בשנת 333 לפנה״ס, וסוריה נהפכת למרכז הסלוֶוקים שהחלו לפתחה כמעין מקדוניה – מזרח. הם ייסדו בה ערים חופשיות, ואף יצרו בריתות-ערים שנקראו על שמות בני משפחתם: לאודיקיאה.
מסלול מסעו של אברהם אבינו מאור כשדים לארץ כנען דרך חרן, חלב ודמשק
ניקנור הראשון יסד בה עיר הלניסטית בשנים 312-280 לפנה״ס ושינה את שמה לחלב-בִירוֹיֶאָה (Beroea). כך היא כונתה עד התקופה הביזאנטית עד החזירו לה את השם – חלב. תקופה זו הוגדרה על ידי ההיסטוריון הנודע, רוסטובצב כתקופה של “מאזן הכוחות”: כל אחת מהמעצמות הגדולות שהוקמו על ידי יורשי אלכסנדר (הדיאדוכים) שאפה להרחיב את תחומי השפעתה על ידי כריתת בריתות עם הממלכות הללו.
ממלכות קטנות אלו שהיו אוטונומיות כונו “פוליס”. עליהן שרו המשוררים ההלניסטים בשיריהם והפילוסופים הגדולים העלו אותן על נס בחיבוריהם. טובי היוונים סברו שמשטר הפוליס הוא המשטר היחיד היאה לאדם חופשי. בכתובות יווניות שהתגלו מוזכר כי בעיר חלב הומת מנלאוס מראשי המתייוונים ביהודה, אך העדויות ההיסטוריות על קיומה של קהילה יהודית היו מאוחרות יותר ומתייחסות למאות השלישית והרביעית לספירה, על אף שישנן השערות כי היהודים התיישבו בה כבר בימי דוד המלך בתקופת בית ראשון.
תלמי השלישי כובש את סוריה ומשל בה עד שנת 219 לפנה״ס. אנטיוכוס השלישי מגרש את תלמי, ואבטיוכוס הרביעי היה אחרון המלכים הגדולים בממלכת הסלווקים. .בתקופת שלטונו התחולל מרד צבא החשמונאים בראשיתו של יונתן. המלחמות לא פסקו עד שהגיע השלטון הרומי לאזור בשנת 50 לפנה״ס. הרומאים שלא ראו בעין יפה את צורת שלטון הפוליס גרמו לדעיכתה של חלב במתכונת פוליס בתקופת שלטונם.
חשיבותה האסטרטגית והכלכלית של העיר בימי קדם נבעה ממיקומה הגיאוגרפי. חלב ממוקמת במרכז האזור שבו מתקרב נהר הפרת כדי 80 ק”מ לים התיכון, ובו מצטלבות הדרכים לשפך נהר האורזנטס בכיוון כללי מזרח מערב, והדרך העוברת לאורכה של סוריה ומחברת את אנטוליה לבקעת הלבנון ולבקעת הירדן בכיוון כללי צפון־דרום. ברבות הימים היא הפכה לצומת חשוב של מסילות ברזל המחברות את איסטנבול עם בגדאד ואת צפון סוריה עם מרכזה, כולל צומת לכבישים רבים.
הישוב היהודי בחלב (היהודים כינו אותה בשמה התנכ”י – ארם־צובה, ובקיצור – אר”ץ) נמשך ברציפות מימי השלטון הרומי. יהודים ישבו בה עוד קודם לכן, ככל הנראה עוד מהתקופה שבה הורשו יהודים לחזור לאר׳ץ ישראל ויש אומרים כאמור, מימי בית ראשון (לאחר שהוגלו לאשור בשנת – 732 לפנה״ס) ולאחר גלות בבל בשנים 538 – 536 לפנה״ס, ימי ״שיבת ציון”.
היהודים לא יצאו בבת אחת מבבל, אלא גלים־גלים ולאורך שנים רבות. הם לא שבו ישירות לארץ ישראל שממנה הוגלו, אלא רק מעטים מהם. היו כאלו ששמו פעמיהם למזרח – לפרס וּמַדָי ואף מזרחה עד סין. אחרים העדיפו לנדוד עד מצרים כבר במאה הראשונה לפנה״ס. לפי המסורת, עזרא הסופר חזר מבבל והתיישב בתדף (ב 40 ק”מ מצפון מזרח לחלב), ואף הקים בה בית כנסת. עליו כתוב: “אני הקמתי….”. לפי המסורת הוא גם כתב כאן את ספר התנ״ך הראשון(ולכן מכונה הוא “עזרא הסופר”) ואף נקבר בה. בכל שנה, הייתה הקהילה היהודית מקיימת “זִיָארָה” – עלייה לקברו.
מן המחקר ההיסטורי * עולה כי עזרא הסופר שהיה כהן וסופר מהיר בתורת משה, חזר מבבל בשנת 457 לפנה״ס לארץ יהודה כשבידיו כתב־זכויות – “נִשְתֶוָון”, שניתן לו מטעם המלך הבבלי – אָרְתַחַשְסְתָא. כתב-זכויות זה העניק לו את הסמכות להורות את חוקי הדת בארץ ישראל ולפקח על ביצועם, למנות שופטים ודיינים על העם ש״בעבר הנהר”. במחקר לא מוזכרת נוכחותו של עזרא הסופר בחלב או את העובדה כי נקבר שם, אך מסורת היא מסורת.
בתקופה ההלניסטית נבנתה חלב (העיר העתיקה) לפי מתכונת של עיר שרחובותיה מצטלבים בזויות ישרות, ובמרכזה האגורה (השוק) ולידה ההיכל הראשי. היה זה הִיפוֹדֶמוּש איש מִילֶטוֹס (מילטוס – עיר יוונית עתיקה הנמצאת במערב טורקיה), שכבר במאה החמישית לפנה״ס יסד בה את שיטת תכנון רחובות-עיר ישרים ומצטלבים כמשבצות (כדוגמת האי מנהטן בניו יורק). שרידי העיר שנחשפו ממחישים היטב את התפישה בתכנון־עיר שתוארה לעיל. חלקה הצפון־מערבי של העיר חלב נבנה בצורת מצודה שהגנה עליה מפני פלישות הפרסים באמצע המאה השישית לספירה ותחילת המאה השביעית, עד שהיא נכבשה בידי הערבים בשנת 637 לספירה. בתקופה זו היא נעשתה חלב לעיר החשובה ביותר בצפון סוריה ומושלה הערבי־בדוא׳ סיף אל-דוֹלַה החִימְדָאנִי קבע בה את מושבו. בשנת 945 הוא סיפח אליה את העיר חֲמָּה.
* מתוך תולדות ארץ־ישראל, בעריכת יואל רפל כרך א’ עמוד 217, משרד הביטחון, 1987.
