שתי שכונות היהודים בחלב
*מתך הספר “דרמה חברתית תרבותית בחלב המנדטורית”
מחקרו של פרופסור צבי זוהר
לקהילת ארם צובא, הלא היא חלב, היסטוריה ארוכה ומיוחדת. ראשיתה בימי קדם וסופה לפני מספר שנים, כאשר אחרוני בניה הורשו לצאת מתחום סוריה. קשה לדבר על סופה ממש, כי הרי צאצאי יהודי ארם צובא הקימו קהילות בניו יורק, מקסיקו, פנמה, סאו פולו, בואנוס איירס ובמקומות אחרים,
אשר בהן משתמרים המסורות והמנהגים, התפילות והמנגינות כפי שנשתמרו במרוצת הדורות, ובעלי דמיון יכולים לעצום עיניים באחת מקהילות החלבים ולחוש בי הם עדיין נמצאים בשכונת בחסיטה או ג׳מיליה, בהן היו מרוכזים יהודי הקהילה בפרקים האחרונים לחייה.
קהילת ארם צובא עברה גלגולים רבים בדברי ימיה הארוכים. מקהילה רומניוטית דוברת יוונית תחת שלטון ביזנטיון, עברה לשלטון ערב ולשפה הערבית החל מהמאה השביעית, ובמשך מאות שנים הייתה בין שני מרכזים גדולים — ארץ ישראל ובבל, ספק פה ספק שם, או גם פה גם שם.
בימי הביניים קלטה יהודים ממזרח וממערב, יהודים אשכנזים וצרפתים, פרובנסאלים ואיטלקים. לאחר גירוש ספרד הגיעו ספרדים לעיר ויצרו קהל מקביל, אף מתחרה, למסתערבים, אשר במשך דורות נתקיימו זה לצד זה, התעמתו זה עם זה, ובדורות האחרונים החלו להתמזג זה בזה. עד מלחמת העולם הראשונה, כאשר נוצרו הגבול בין תורכיה החדשה לבין סוריה, שימשה קהילת ארם צובא מרכז רוחני-דתי וכלכלי-מסחרי לכל הקהילות שנותרו לאחר 1923 בתחומי תורכיה, ובמקרה של איסקנדרון והטאי, לאחר 1938. קהילות אלה כללו את ענתב (גאזיאנטם), אורפה, קיליז, מרסין, מרדיץ ועוד. הגבול הלא ידידותי היכה במעמדה של יהדות חלב לאחר שפתיחת תעלת סואץ כבר ערערה את כלכלתה של הקהילה וההגירה ממנה החלישה רבות את כוחה הדמוגרפי, הכלכלי והדתי. בראשית המאה הם עבר המרכז הדתי-רוחני של יהדות ארם צובא לירושלים, שם התרכזו רבים מחכמיה.
רוח חדשה נשבה בחלב עם חדירתה של השפעת המערב ממחציתה השנייה של המאה הי״ט ואילך. הן האליאנס והן בתי ספר של המיסיון השפיעו על חיי התרבות והדת והביאו שפה חדשה, צרפתית, ומקצועות חדשים במדע ובספרות, לצעירי הקהילה שנחשפה להשפעות המודרנה. המקורות שמביא פרופ׳ צבי זוהר, מלווים בדברי מבוא, בהערותיו ובהסבריו, פורשים בפני הקורא היבטים אחדים של התמודדות בני הקהילה וחכמיה עם אתגרים חדשים, שמולם התייצבו יהודי חלב ככל היהודים בעת החדשה, קהילה ואתגריה, קהילה ומאבקיה. פרסום זה בא לתרום להבנה מעמיקה יותר של התהליכים שפקדו את יהודי חלב ואשר דומיהם נחוו בכל קהילות ישראל, במוקדם או במאוחר, בעידן החדש.
עד לעשורים האחרונים של המאה ה־19, התגוררו כמעט כל יהודי חלב בעיר העתיקה, באזור שבמוקדו רובע “בחסיטה”(8). ביזמת מושלים עת׳מאנים מאנשי התנט׳ימאת, פיתח השלטון אזורי קרקע ממערב לעיר העתיקה, יעד אותם לשכונות מגורים מודרניות, ועודד בעלי אמצעים לבנות בתים שם. אחד מרבעים אלה, השוכן כק״מ מערבית צפון מערבית לבחסיטה, היה רובע ג׳מיליה. לרובע זה עברו בהדרגה, משלהי המאה ה־19, כל היהודים, שמבחינה כלכלית יכלו להרשות לעצמם את המעבר. מכאן ואילך הופרדו יהודי חלב לשתי שכונות בעלות מאפיינים סוציו כלכליים שונים במודגש. בית הספר (לבנים) של אליאנס שכן ברובע ג׳מיליה. כאשר נוסד בית ספר אליאנס לבנות, בשנת 1894, שכן אף הוא באותה שכונה. כותב אברהם אלמאליח, בשנת 1920:
ליהודי חלב יש פרור יפה מחוץ לעיר, בנוי בטעם אירופי. בתיו מרווחים, וגנות ופרדסים יסובוהו; הוא ״רחוב ג׳מאליה״ על שם מושל העיר הטורקי גמאל, שמשל בחלב לפני שנים רבות ומכר את הככר הרחבההזאת ליהודים להקים בה שכונה עברית יפה. בשכונה זאת נמצאת כל האריסטוקרטיה היהודית, בתי הספר של האליאנס, בתי כנסת וכו׳.(9)
בשני בתי ספר אלו של האליאנס היו הלימודים בתשלום, ורק מקצת התלמידים זכו במלגות. הן מסיבה זאת, הן מסיבת מיקומם, היו כמעט כל התלמידים בהם בני משפחות בעלת רמת הכנסה בינונית ומעלה. יוצא, שדווקא בניהם ובנותיהם של הורים שנהנו ממילא מרמת קיום כלכלית טובה יחסית, הם גם אלו שזכו לחינוך צרפתי־יהודי מודרני. מקצת ההורים בג׳מיליה העדיפו לשלוח את בניהם לתלמודי תורה, ולא לאליאנס,(10) ומקצתם לבתי ספר צרפתיים לא יהודיים, אם של ה־Mission Laïque ואם של מסדרים נוצריים שונים. בשנת 1922 נוסד בבחסיטה בית ספר אליאנס לבנות, שבו הושם דגש על חינוך מקצועי; אולם, ניסיונות להקים שם בית ספר לבנים נתקלו במכשולים.(11) כך יצא, שהצורך להחליט בין חלופות שונות לחינוך בניהם ׳נחסך׳ ממרבית ההורים בבחסיטה, שכן החלופה העיקרית לתלמוד התורה הייתה בית הספר של המיסיון. לפיכך, כמעט כל ילדי שכונת הבחסיטה המשיכו ללמוד בתלמודי תורה מסורתיים, גם בתקופת המנדט.
כך התווסף על הפער הכלכלי בין בני השכונות גם פער חינוכי תרבותי; כפי שכותב פנחס נאמן בשנת 1927 : ׳כשם שרבה התהום בין שני המעמדות במצבם הסוציאלי, כן ניפלו אחד מן השני בגובה התרבותי שלהם׳.12 לפער זה היו השלכות רבות. אחת מהן הייתה בתחום ההגירה.
