מתוך חוברת דרכי אר”ץ מס’4 שנת 1988
לזכרו של
אברהם כהן־טוויל ז״ל
1917-1987
אברהם חברנו, היה תלמיד חכם, ומורה נעים סבר.
אני בטוח, שרבים, רבים למדו מפיו בעניו ובאהבה.
לנושא זה, הייתי רוצה לייחס מילים מספר.
לעצמי, אני זוכר בחיבה ובהערכה רבה את פגישותינו, המתוכננות והמקוריות בהם שמעתי מאברהם דברי תורה, או שזכיתי לקרוא מאמר שכתב.
היה נכנס, כשחיוך נסוך על פניו, ושואל כמשיח דרך אגב — מה דעתך על יחסו של אברהם אבינו לישמעאל? וכאן הציג תיאוריה מקורית, המעומת במקורות, אותם ציטט מן חזכרון.
בעזרתו למדתי לראות רבים ממזמורי תהילים באור חדש, ולהבין פרקים בספר איוב, שעד לאותן שיחות לא הצלחתי לרדת לעומקם.
כך גם לגבי פרשנות המקרא, תחום שהייה קרוב לליבו ושליטתו בו היתה פנומלית.
היחס של אברהם ליהדות חלב, המסירות והיסודיות שבה חקר ולימד את תולדותיה, האירו באור חדש ונפלא, קהילה יהודית מרכזית זאת.
בתבונתו ובשקידתו קירב אותי אברהם לנושא זה, והסב לי שעות רבות של חווייה רגשית ואינטלקטואלית כאחד.
לשלושה נושאים שמחוץ לתחום הפיקוח התמסר אברהם במחוז. ועשה חיל רב.
ראש וראשון בהם הנושא של מורשת יהדות המזרח בחינוך ובתרבות. בתבונה ובשום שכל להצליח להתמודד עם חבלי הלידה, והמטענים הריגשיים שהתלוו לנושא זה. בזכותו, ובזכות חברים שקירב לנושא הפכה ״המורשת״ מוקד לפעילות חינוכית מבורכת.
אברהם ייצג אותנו בחברה לחקר המקרא.
״הסיפור״ של אברהם במועצה הציונית הפך לאגדה כבר לפני שנים. יכולתו להפיח התלהבות בנושא זח, ולקרב אליו רבים וטובים, ראויים לכל הערכה.
על מותו של איש רב הישגים אבלים אנחנו, ועמנו מאות רבות של תלמידיו ועמיתיו.
מעבר לאבל ומעבר לכאב, רוצה אני להביע כאן, תודה והוקרה לחבר יקר, לידיד קרוב, על כל שלמדתי ממנו, ועל כל מה שקם והיה בזכותו.
ד״ר יוסף גולדשטיין
מנחל מחוז חיפה של משרד חחינוך וחתרבית
